לחם שמים על משנה מגילה ד:ה

המפטיר בנביא. כתב הרע"ב מי שרגיל להפטיר בנביא וכן לשון רש"י ז"ל. וכלומר מי שעתיד להפטיר דמסתמא פריסת שמע קודם שקורין בתורה הוא עכ"ל בתי"ט:

ולי נראה לטעמיה דאינצויי אין צורך לדוחק זה. ואתיא מתני' כפשטה ומאי דמוקדם מוקדם. שאני אומר גם אחר קריאת התורה היו פורסין. לאותם שלא שמעו ברכת התורה. וכן נוהגין גם עתה. והרב תי"ט עצמו כך כתב לעיל:

ונ"ל דלטעמא דאינצויי לא משום כבוד לחוד דעבדינן ליה למפטיר. אלא מאחר שזכה בברכות ההפטרה. גומר הברכות שאחריהן. וכמו שמצינו הלכה בסעודה [ברכות דף מ"ב ע"ב]. והוא מברך על המוגמר. אע"פ שאין מביאין אותו אלא אחר הסעודה ע"ש הטעם. הכי נמי הכא היינו טעמא דמתני' שהמפטיר זוכה בכל הברכות הללו השנויין לפי שהוא האחרון. על כן הוא הראוי יותר מהקודמים לו. ופריסת שמע ג"כ לאחר מכן היא באה לפ"ז:

והכי מסתברא דבימיהם שהיו אומרים גם ברכה של יוצר בפריסת שמע. אפי' שמעו ברכו בעת קה"ת. מ"מ היו צריכין עדיין לפרוס שמע לאותן שלא שמעו ברכת יוצר בעשרה:

וגם מ"ש בכוונת רש"י באומרו רגיל להפטיר. שר"ל על שם העתיד. וכלומר שזוכה מתחלה בפריסה ע"ש סופו. לפי שעתיד להפטיר. הוא דוחק מוחלט. והוציא בזה לשונו הזך מפשטו ומשמעותו. ואולי דעת אחרת עמו בזה. כמ"ש בסמוך בעזה"י:

והוא נושא את כפיו. לשון בתי"ט משום סיפא נקט ליה דקטן לא. א"נ שהוא המתחיל ע"כ. משום דקשיא ליה דתני מילתא יתירתא דלא צריכא. פשיטא בלא"ה נמי נושא כפיו וחיובי מיחייב:

ואנא אמינא לא קחזינא הכא יו"ד קרת. האלהים צריך למימתחה כמורדייא דלברת. ותמה על עצמך מאד איך לא הוקשה לו ביתר עז בהפך. ששנו כאן הוא עובר לפני התיבה ונושא את כפיו. אתמהה לא כן תנינן בפ' אין עומדין. העובר לפני התיבה אפי' אין שם כהן אלא הוא לא ישא כפיו. וע"כ יותר נראה דמשבשתא היא כמשנת בן תדל. ואמנם לא מחמת זה דחינוה בשתי ידים ומללמד זכות עליה לא נחדל:

ואפשר אדרבה מתוך זה נתגלה לנו פירושה של משנתינו. דקמ"ל אע"ג דקיי"ל בעובר לפני התיבה. אם אין שם כהן אלא הוא לא ישא כפיו. אלא א"כ הבטחתו שחוזר לתפלתו. ומשמע דאם יש שם כהן שלא הוא. אע"פ שמובטח בעצמו לחזור לתפלתו. לא ישא את כפיו. משו"ה איצטרי' לאשמועי' הכא. דזה העובר לפני התיבה מחמת שהפטיר בנביא. אינו בדין זה. ונושא כפיו בהבטחה ולא דמי לאחר העובר לפני התיבה שלא זכו לו. ושאני הך דבין לטעמא דיקרא או דאינצויי. לא ראו לבטלו מנשיאות כפים. מאחר שבטוח. כיון דאית ביה נמי הני טעמי. וגם כדי שלא יהא נמנע לעתיד מלהפטיר. אם יצא שכרו בעבור לפני תיבה. בהפסדו שמונעין ממנו נשיאות כפים עשה דאורייתא וזה דבר נכון לחלק בין הפרקים:

או שמא זהו שאמרו רש"י והרע"ב המפטיר בנביא שרגיל להפטיר. ור"ל שכיון שרגיל הוא יהיב דעתיה. ומזדהר ויודע בטוב לחזור לתפלתו. ולכן התירו כאן למפטיר העובר. שישא כפיו מכל מקום ולא מפלגינן ביה דצ"ל דווקא הבטחתו שחוזר לתפלתו. דמסתמא בקי הוא ובוטח להיות חוזר לתפלתו. וגם זה הגון:

אי נמי לפי מה שפירשנו אנחנו שם בפא"ע בס"ד דאם אין שם כהן אלא הוא דווקא תנן. דאז אינו נושא כפיו אלא בהבטחה. אבל ביש כהני' חוץ ממנו לא בעינן הבטחה. אפי' אין שם אלא הוא. ומטעמים הנ"ל אי משום יקרא ואי משום ניצויי. מוקמינן ליה אדין תורה דחזקתו בטוח. וכטעמא דילן התם דביש שם כהני'. עולה לדוכן ולא חיישינן להבטחה. כיון שהוא מחוייב בדבר מן התורה:

והכא נמי כיון דתקון ליה רבנן נ"כ. כל דתקון כעין דאורייתא תקון. [גיטין דף ס"ה ע"א]. דנושא כפיו מן הסתם. ולא בדקינן ליה בהבטחה. אפי' בחד דאין קורא כהנים. ואינו נושא כפיו אלא מדרבנן. כמו שכתבתי שם. ואם משום דשאני מפטיר כיון דרגיל. מובטח קרינן ליה בסתמא וכדלעיל. משו"ה אפי' אין שם כהן אלא הוא. לעולם ישא כפיו. אע"ג דלא ידעינן ביה בודאי שבטוח לחזור לתפלתו:

ובין כך או כך לא משנה שאינה צריכה היא. ולא כדי נסבה. אבל צורך גדול היה לו לתנא לשנותו. וכפתור ופרח הוא בעיני בקיום הגירסא. ואין להאריך במה שנגלה מהדוחק והקושי שבפירוש התי"ט. ואם ישנה לגירסא זו מן השמים זכו לנו ליישבה כנ"ל כי קרוב הוא:

אך אגב שיטפא הצצתי בס' הרי"ף. וכמדומני דלא גרס לה. ומדפיסים חדשים מקרוב באו שהגיהו והוסיפו בו לשון זה. שהוא נושא כפיו. והמה ישאו עון טעותם. שלא ראו יפה. שבכוונה נשאו רוח ההשמטה. ואחר הערה זו מעתה אני במקומי איני מרחקה ואיני מקרבה בזרוע. לא סמינן לה ומיגמר לא גמרינן מנה. אלא תהא מונחת עם שאר הספיקות עד שיבוא אליהו:

שוב זכיתי ללמוד מדברי התו' והר"ן ז"ל. עוד ישוב אחר הגון בגרסתינו הנז' שלא תהא כמשנה שאינה צריכה. וטובא קמ"ל דנושא כפיו בקביעות כשהוא גדול. אע"פ שלא נתמלא זקנו עדיין שאינו רשאי לישא כפיו בקבע. אם לא באקראי. (לפ"ד התו') אע"פ שהגדיל. עד שיתמלא זקנו. כדאי' פ"ק דחולין [דף כ"ד ע"ב] משא"כ במפטיר דלא קפדינן אנתמלא זקנו. מ"מ נושא כפיו בקביעות:

ובזה מכוונים ג"כ דברי רש"י הנז'. במ"ש הרגיל להפטיר. דה"ט דהתירו לזה. כיון שרגיל להפטיר בקבע. לכן עובר גם לפני התיבה בקבע. אע"פ שאחר אינו רשאי. אלא כנז' כמו בנושא כפיו דשוין הן לענין זה:

ולפי מה שאכתוב בסמוך בס"ד. איכא לשנויי תו. דקמ"ל דנושא כפיו אפי' אינו עדיין גדול כל כך שיתמלא זקנו. וגם יש שם כהנים אחרים זולתו. אעפ"כ הוא נושא כפיו ודוק. והרי זה נכון מאד. גם מ"ש בתחלה דברים נכונים והגונים הם. כולם נכוחים למבין:

משנה לחם והוא עובר כו'. עיין גמרא.