לחם שמים על משנה מגילה ב:ב

היה כותבה. בירושלמי דייק ממתני' דמלאכה בפורים שריא. ודחי ומוקים לה בי"ד לבני כרכים.:

והוא פלא לכאורה. דמאי שיאטייהו דבני כרכי'. לקרות המגילה בי"ד. לצאת בה י"ח הא אינהו בני ט"ו נינהו. ומאי קמ"ל במתני' דיצא:

ואין לומר דמיירי בי"ד שחל בע"ש. דמוקפין נמי קרו בי"ד. חדא דאי הכי מעייל נפשיה בפלוגתא. דהאיכא ר' יוסי דנימוקו עמו. דס"ל כרכין נדחין ליום הכניסה. ותו דאי קרו בי"ד הא ודאי איתסרו להו נמי במלאכה. כיון דהשתא ע"ש זמנם הוא. דיום קריאה נאסר במלאכה:

גם אין לומר דאיירי בבן כרך שהלך לעיר וקרא עמהן. דהיכי דמי אי דעתיד לחזור. הרי קוראה כמקומו. ומה לו לקרותה עם בני העיירות. ואי דאין עתיד לחזור בו ביום. דע"כ בעי למקרי עמהם בי"ד. משום דפרוז בן יומו קרוי פרוז. א"כ הרי הוא כפרוז לכל דבריו. וצריך לנהוג בו י"ט בי"ד. לענין עשיית מלאכה נמי. אי אית' דאסירא. כמו שנוהג בקריאת המגילה. דהאידנא פרוז הוא לא מוקף. זה פשוט מאד. (וכמו שבן א"י הנמצא בח"ל בי"ט שני של גליות. ואין דעתו לחזור שנאסר במלאכה כמותם) [פסחי' ד' כ"א ע"א]:

ועוד אי איתא דבהכי עסקינן. מאי איריא דדחיק לאוקמה למתני' בהני גווני דאמרן. דהיינו בנדחה מיומו. או ממקומו. דלא שכיתי כולי האי. ואיכפל תנא לאשמועינן כה"ג סתמא. טפי הו"ל לאוקמה בבני כפרים דמקדמי טובא. ואינהו ודאי לא אתסור במלאכה דהכי מסתברא טפי. ומאי דוחקיה דהירושלמי:

אלא ודאי צ"ל א' משתים. אי בעית אימא אפי' בני כפרים נמי מיתסרי במלאכה ביומייהו. ואי נמי לא מיתסרי. כיון דלא קביעי ושכיחי. בהו לא קמיירי. א"כ כל שכן שלא נתכוין לדרכים הללו שזכרנו:

אבל תדע באמת מן השמים זכו לי במציאה. וד"ת עניים במקומם. ועשירים שלא במקומן. דאזדא לטעמיה דאיתא בירושלמי ריש שקלים. במקום שנהגו לקרותה בשני ימים קורין. וס"ל דמיירי במקום שנהגו. ובבני כרכים עסקינן. וכיון דנהגו חיובא רמי עלייהו. דלהכי איצטריך תנא דידן לאשמועינן אם יצא וק"ל:

גם צ"ל דס"ל כשינויא קמא דגמרא דילן. דאפי' תימא מלאכה נמי קבילו עלייהו. הני מילי ביומיה אבל לא ליאסר בשניהם. ותלמודין לא צריך להך אוקמתא. דמסיק מלאכה לא קבילו עלייהו אפילו ביומיה:

ועוד נראה דאפי' להאיבעית אימא דלעולם נהוג. אפ"ה הא ודאי לא גרע מנטיעה של שמחה. והך כתיבה נמי דשמחה היא. וגם בלא"ה מסתברא דכתיבה כי הך שריא. אפילו למאי דנהוג איסור במלאכה. משום שהיא לצורך היום. דאפילו במועד איכא מרבוותא דשרו כה"ג. והרי בע"פ ובט"ב. כל כתיבה מותרת. אף שהמלאכה אסורה בהם:

משנה לחם בלח"ש ס"פ כמותם. נ"ב והכי איתא נמי בהדיא בגמרא ספ"ק דתענית. דבני חמיסר וקרו בארביסר. אסורין כבני ארביסר בתענית. וה"ה למלאכה. למאן דלא מפליג בינייהו.

משנה לחם שם טפי. וכדמוכח נמי ממתניתין דאע"פ שאמרו מקדימין. מותרין בהסו"ת. כל שכן במלאכה.

משנה לחם שם קורין (והכי איתא נמי במסכת פרק בתרא (הלכה ח) ונראה שהיה קורין אותה בברכה. מדאצטריך לאשמועינן. דהא אי בעי למקרי כולא שתא. מי לא קרי. וכן מוכח לישנא דיצא דתנן. ומסייעא למ"ד מברכין על המנהג).

משנה לחם אם כיון לבו. יצא קמ"ל אע"ג דקרי לה פסוקא פסוקא. ומפסיק בכתיבה או בדרשה והגהה. בנתיים.