לחם שמים על משנה מכשירין ב:ב

מרחץ טמאה של מים שאובין. כלומר לפי שהן שאובין. משו"ה מקבלי טומאה. דאי במרחץ של מים מחוברין. כגון חמי טבריא. או של מקוה טהור שהוסק. ליכא לאשכוחי טומאה.

גסטריות ע"פ רע"ב (לקוח מפיר"מ).

ולי נראה שהן שברי כלי חרס. שעדיין ראוי לתשמיש אדם. קרוי גיסטרא. ובר קבולי טומאה הוא. כההיא דתנן פ"ו דמקואות מ"ו.

בזמן שקדמו מי שפיכות אז מתבטלים בימי גשמים שרבו עליהם ושטפום. לפי שמי גשמים מטהרים את הטמאים בשטיפה. כדתנן פ"ק דמקואות. מאימתי היא טהרתן כו'. אבל קדמו מ"ג למי שפיכות. כבר נעשו מכונסים. וכשבאו עליהם מי שפיכות אפילו כל שהן. טמאום. והכ"מ אזיל בתר אפכא. וערבב שני ענינים שונים. גם לא ידעתי במה נסתבך הראב"ד. והמשנה פשוטה וברורה בטעמה.