לחם שמים על משנה מעשרות ג:ד

ופטורות מן המעשרות. מ"ש הרמב"ם אבל יעשר דמאי. משום דס"ל דספיקא הוי ולא ודאי הוא דמתאנה זו נפל. אימור מאחריני נפל שהוליכם בדרך זה. ולא מהני מאי דאפקרינהו ואייאוש מרייהו. למפטרינהו ממעשר. אחר שכבר נגמרה מלאכתן בחיוב והוקבעו. וה"ט דסיפא אם דרסו רוב ב"א חייב. והו"ל ספק מעושרין:

ומ"ש בתי"ט ממ"ה דפ"ד. לא דמי דהתורם אין בלבו על הצדדים. אלא לפי שהן שלו. ואין לאדם אחר זכות בהן. אבל פשיטא דאין בלבו על מה שאינו שלו. ולא עוד אלא אפי' היה בלבו עליהם אין שם מעשר ותרומה חל כלל על מה שמפריש כנגד אלו שאינן שלו. ודוק:

משנה לחם ד"ה ופטורות. שהוליכום בדרך זה. נ"ב (איברא כודאי נמי דמי. דקיי"ל רוב וקרוב. הולכין אחר הרוב. אפילו בקורבה דמוכח. עיין גמרא פ"ב דב"ב אמתניתין דנפול. ופ"ז דשקלים. והיינו נמי דמותרות משום גזל. ועיין בי"ד סקכ"ט).

משנה לחם שם והוקבעו דדמי להקדיש פירותיו משנגמרו דכבר חלה עליהן זיקת תרומות ומעשרות ביד ב"ה.