לחם שמים על משנה מעשר שני ה:טו

ביטל את המעוררים. שהיו אומרים עורה למה תישן ה'. כו' אמר וכי יש שינה לפני המקום עמד וביטלן עכ"ל [הרע"ב]:

נראה לי דה"פ שבכל יום בשחר כשהיו עומדין על הדוכן התחילו בפסוק זה כמעוררים כלפי מעלה שישגיח לשירן של לוים. ועד ימיו היו צריכין לכך לפי שהיו בתחלת בית שני תמיד נכנעים לא"ה הנלחמים בהם. כידוע ממלחמות החשמונאים שלא נחו עד זמנו של יוחנן כ"ג הוא הורקנוס הראשון. ולפי שבימיו היו בשלוה על אדמתן לכך עמד וביטלן. והיינו דבפ' משוח מלחמה [סוטה ד' מ"ח ע"א] מסיים בה תלמודא הכי אלא בזמן שישראל שרויים בצער וכו' לכך נאמר עורה למה תישן כלומר על דור הגלות או העבדות נאמר הכתוב לעורר את האהבה ויקץ כישן ה' המסתיר פניו מבניו. ודברו הכתובים בלשון בני אדם ע"ד העברה וההשאלה. ואז יתכן גם ללויים לומר כן. משא"כ בשרויים על אדמתן לבטח. שאינן נראין אלא כמעוררים ממש ח"ו ולכן לא יתכן:

סליקא לה מסכת מעשר שני בס"ד

משנה לחם יוחנן כו'. עמ"ש בסמוך בד"ה בטל ובבתרא דסוטה.

משנה לחם ובימיו אין אדם צריך לשאול ע"פ רע"ב מ"ש ומתקנה זו ואילך הלוקח פירות מן השוק לא היה שואל אם מתוקנין הם ע"כ. הנה תפס לו דרך הר"מ ז"ל. והדבר מתמיה מאד. כי בלי ספק הלוקח מן השוק. מע"ה קאמר. וכמו שנמצא בפירושו של הר"מ בהדיא. זה לשונו וכל מי שלקח פירות מע"ה לא היה שואל אותו כלל אם טבל הם. א"כ מה היא ענין שאלה זו מה טיבה. ומה תועלת יש בה. ולשון הר"ש ז"ל ולא היה אדם צריך לשאול את חברו. חבר. שלקח מע"ה. אם חזר ותקנן. והוא הנכון.