לחם שמים על משנה מעשר שני ד:ז

הפודה מעשר שני ולא קרא שם. כגון שהיו מעות מונחין לפניו או עסוק בהן. או את"ל שהיו לו מעות ברשותו ודעתו עליהן. ואמר מעשר שני זה דהא מחולל על המעות. סתם. שלא פירש איזה מעות יהיו פדיונו. דיי. אבל ודאי צריך להוציא בשפתיו שמחללו כך נ"ל:

ואפי' את"ל בשתיקה נמי הוי פדיון. עכ"פ צריך שיגמור בלבו. ויניח סלע כנגד מ"ש. ויכוין שיהא זה מחולל על זה. אבל בלא כוונה כגון ששם המעשר ואפי' אמר בכך וכך שוה המעשר אם אפדנו כענין שפירשתי לעיל מ"ג. ודאי שאינו מחולל בכך כמ"ש שם וק"ל: