לחם שמים על משנה כלאים ט:י

עשה שני ראשיה לצד א' חיבור. פי' הרע"ב דהיינו בשקשרן דווקא. זוהי שטת הר"ש. וצ"ע דא"ה תכיפה א' וקשר ראשיה ביחד אמאי לא הוי חיבור. ועיין בי"ד בסי' ש'.

משנה לחם עשה שני ראשים צד אחד חבור עיין פיר"ש משמא דגמרא. והוא שקשרן. וז"ל הגהה. ומספקא לי. אמאי לא הוי חבור. אם העביר המחט פעם אחת וקשר שני ראשין על שפת הבגד. ונ"ל משום דחבור יחדו בעינן. דהיינו דבוק מהודק יחד. לאפוקי כה"ג. שאינם דבוקים ואדוקים. שכל אחד נפרד מחברו. מתנועע אילך ואילך. אע"פ שקשורים ביחד. אינם עומדים בשוה זה אצל זה כלל. הילכך לא חשיב חבור כה"ג. אע"פ שהקשר מחברו. דרך תלייה הוא. ולא חבור אחיזה בשווי.

משנה לחם בלח"ש סד"ה עשה. לא הוי חבור. נ"ב ותו קשיא א"ה מ"ט דר"י. וי"ל משום דלא הוי דבר המתקיים. מ"מ בשולי הבגד עושין כן. ומשכחת לה נמי בקושר ראשי החוט כל קצה אחד ממנו בפני עצמו.

משנה לחם לצד אחד חבור ומשכחת לה נמי. אפילו תפירה גמורה שאינה חבור. עפכ"ח דכלים מז"ח.

משנה לחם עד שישלש שיכניס ויוציא כו' ג"פ. ז"ל הגהה (בפיר"ש) ותמיהא לי אם ג' תפירות בלא קשירה מתקיימא טפי משתי תכיפות בקשירה. דא"א לקשור. דאין שני ראשי החוט מצד אחד. יש לתרץ שקושר ראשי החוט כל אחד לבדו בעצמו.