לחם שמים על משנה קידושין ד:ח

האומר בני זה ממזר שבנו הוא. ואמו אסורה לו מחייבי כריתות. אינו נאמן. מטעם דקרוב הוא לו. א"נ משום שכבר הוחזק בכשר.

אבל באומר אינו בנו (אע"פ שקורין אותו בנו) עם שבידו להעבירו מנחלה. כל זמן שלא הודה פעם שהוא בנו. וא"כ אינו קרוב לו. וגם לא מהניא ליה חזקת כשרות. שהרי לא הוחזק מעולם בכה"ג. מכל מקום אינו יכול לפסלו כלל. דשמא מעבד ונכרי הוא. וכשר. ועיין ברכות הורי.

ומכאן אתה למד מ"ש תי"ט בד"ה רי"ה נאמנים בשם התו'. דמדנאמן האב לומר על הבן השני בכור הוא לירשו. א"כ הראשון ממזר. אינו מוכרח לגמרי.