לחם שמים על משנה קידושין ג:ט

משתי נשים שנשא שניה לאחר מיתת ראשונה רש"י. נראה דלאו דווקא אלא בהווה דבר. דמי לא משכחת לה נמי בנשאן כאחת. וילדה אחת קודם לחברתה.

קדשתי את בתי כו' נראה בעיני דדומה לאותה ששנינו במ"ז כו' ה"נ כו'. אע"ג שהמקדש יאמר שזוהי שקדש. אינו נאמן. דהתם ה"ט כו' דחזקתה מקודשת. ואינו מוציאה מחזקתה. אבל הכא דילמא לא זוהי שקדש עכ"ל תי"ט. ולא אמר כלום. אטו ודאי היא. הלא אינה אלא ספק. וכי אמרינן אין דבר שבערוה פחות משנים. להעיד על המוחזקת אשת איש ודאי. להתירה לומר נתגרשה. למשרייה לעלמא. או איפכא. אבל שלא במקום חזקה. הרי ודאי שמענו ממשנה דלעיל. שאחד נאמן להתירה לברר ספקה. שאף על פי שמעמידה בחזקתה. מ"מ מידי ספק לא יצאה. שמא לאחר נתקדשה. א"כ הכא נמי. אם יבוא המקדש ויאמר זוהי שקדש. פשיטא אין ספקו של אב מוציא ודאי של מקדש.

ולאו ק"ו הוא. אם אחר נאמן אע"פ שאין האב מכירו אם הוא המקדש. מי שהאב מכירו. והרי זה ודאי קדש. צריך לומר שנאמן.

ובאמת אפילו אחר נמי. פשיטא לי דמהימן הכא כה"ג נמי. דחד דינא הוא כדלעיל. אע"ג דהתם ודאי מקודשת. ומעמידה על חזקתה וכאן זו שאומר עליה שקדשה. הוא בא להוציאה מחזקתה. הרי אינה מכחישתו.

ושמא אפילו במכחישתו. הוא נאמן. מפני האחיות שנשארו בחזקתן ע"י כך (זיל בתר רובא) וזו שאומר עליה שקדשה. עכ"פ בספק היא. ונאמן לברר ספקה. זה ברור בעיני.