לחם שמים על משנה קידושין ב:ט

בשור הנסקל מת ושחוט. אבל כל זמן שלא נסקל. כתו' דמותר בהנאה לדר"ת.

וקשיא לי' אי הכי. מ"ט אם הקדישו בעליו. אינו מוקדש. ליקדיש לדמי הנאה. ושכר מלאכה שבו. כל זמן שהוא חי. וי"ל בדוחק. לפי שבודאי אין משהין את דינו. אם משום דומיא דבעליו. דאין מענין דינו. ועוד משום דכל עוד שהוא חי. איכא תקלה. וקלון. על כן חיוב הוא למהר לסלקו. ולית ביה ש"פ בשווי הנאתו ושכר פעולתו. הילכך אין הקדש חל עליו. ולפ"ז אם קדש בו האשה אף מחיים. אינה מקודשת. וצ"ע.

ובצפרי מצורע כתו' דמשולחת נמי מתסרא משחיטת חברתה. והכי מסתברא. דאל"ה. לא מיקיים קרא. ושלח את הצפור החיה.

נמצינו למדין שגם כאן יש איסור חוזר להכשרו.