לחם שמים על משנה קידושין א:י

כל העושה מצוה אחת יתרה על זכיותיו. כדי שיהו זכיותיו מכריעות לכף זכות. מיטיבים לו ומאריכין ימיו. בעוה"ז. ונוחל ארץ החיים בעוה"ב. ככתוב והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי. הכי דייקא מתני' טפי. וכ"ה פירש"י. ואזדא למסקנא דגמ' אלימא דרבא.

ומתני' דלא כר"י. דס"ל ש"מ בה"ע ליכא. אלא ודאי יש פירות למצות בעוה"ז. וגם הקרן קיימת לעוה"ב ברוב זכיות מיהא (משא"כ במחצה על מחצה כדבעינן למימר. ובמעוט זכיות. אליבא דכ"ע יש ש"מ בעוה"ז. אבל לא נשאר כלום לעוה"ב. כי משלם לו ע"פ להאבידו) והא דתנן התם אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם. הני ותו לא. מיתוקמא שאם היתה שקולה (הכף. ואית במחצה זכיות. חד מהני) מכרעת. וחשיב כרובא. ואינו צריך למצוה יתרה דמתני'. וכי לית בהו חד מהני בעינן יתרה. והא דאמרינן בבינונים רב חסד מטה כלפי חסד. היינו להטות הכף לזכות. למלטם מדינה של גיהנם. ולנחול חיי עוה"ב. אבל אין להם פירות בעוה"ז אדרבה צריכין מירוק עונותיהן בעוה"ז. כך נ"ל פשוט וברור בס"ד בלי שום גמגום. ולא ידעתי מה ראו התו' ותי"ט לדחוק בו. וסיפא דקתני כל שאינו עושה מצוה א' כו'. על כרחך לא היא דומיא דרישא. אלא מיירי שאינו עושה מצוה אחת אפי' רק להשלים למחצה זכיות (כפי' הר"מ ז"ל שהוא מוכרח ודאי כמ"ש תי"ט) ואז הדבר בהפך. כי הללו אוכלין קרן ופירות בעוה"ז ומכלין הכל בפ"א (ומ"ש אין מטיבין כו'. היינו ע"פ הדין אין מטיבין לו לזכותו. כדרישא. כי מה שי"ל טובה לאלו בעוה"ז. אינה ממדה טובה. אלא מדת פורענות. ולרעתם משא"כ הטובה דרישא. שהיא ודאי טובה גמורה) אבל בינונים השקולין. אינן נוטלין כאן כלום. ונשאר להם הכל שמור לע"ל. והמוכרעים בזכיותיהן היינו צדיקים גמורים. אוכלין בעוה"ז. ונוחלין לעוה"ב. כמו ששנינו בפ"ה דאבות. הרי אלו שלש כתות ליום הדין. ושטה זו נוחה ומיושבת מאד ועמש"ל בבית העצל בס"ד ובסוף עלית הבטחון.

מטיבין לו לעולם הבא כו' עתי"ט דאזדא לה שטת רע"ב בהא כאביי.

וצ"ע מאי שנא דאזיל בתר אביי. ולא פרשה למתני' כרבא. דביה סליק תלמודא. ובכל דוכתא הילכתא כוותיה (בר משית פסקי דדיני) ומתני' נמי דייקא טפי. וכמש"ל בפ"א. ועמ"ש בס"ד ריש פאה.

וכל מי שאינו עושה מצוה אחת. שיהיה מחצה על מחצה. עתי"ט שהאריך ויצא לחלק שאינו דומה צדיק מרובה בזכיותיו כו'.

וזהו ממש מה שאמרו התו'. ועמ"ש שם בס"ד.

וצריך לידע דהא דפליגי ר"י ור"ל בפסוק ופערה פיה לבלי חוק. דמר אמר אם לא קיים אפילו חוק אחד. ומר ס"ל אפילו לא שייר אלא חוק אחד צריך לפרש דאליבא דמתניתין דהכא קמפלגי מאי אחת דתנן. היינו דברישא כי איכא אחת יתרה. סגיא ליה לר"י להיטיב לו. למר כדאית ליה. בעוה"ז ובעוה"ב. ולמר כדאית ליה בעוה"ב לחוד. ובסיפא. אפילו באחת משלמת למחצה זכיות בלבד. סגי למלטו מיד שאול. אבל לר"ל. על כרחנו צ"ל דה"פ. סיפא דמתני' דומיא דרישא. דאם אינו עושה יתרה. עכ"פ אינו נמלט מדינה של גיהנם. מאחר ששייר חוק שעליו לעשותו. להכריע הכף. להצילו מפי שאול. ודוק.

אינו מן הישוב. ופסול לעדות. עמ"ש בס"ד במו"ק ח"מ (סל"ד).