לחם שמים על משנה כתובות ה:ט

ואוכלת עמו בל"ש עיין רע"ב. ש"מ דעונת שבת קבועה לכל אדם מישראל אפי' לפועלים ולחמרים. וכ"מ נמי מתקנת עזרא. שוב ראיתי שכ"כ גם תי"ט בשם הר"מ בפ"ח דנדרים. ואם יכול להפטר מעונת שבת. ע"י שקיים עונתו בימי החול. עמש"ל מ"ו ועחי"ג.

בלילי עלח"ש פ"ח דתרומות.

ואם אינו נותן לה מעה כסף עמ"ש תי"ט דלאו בדידה תליא. ואינו מוכרח שהרי מחלוקתו בצדו. ועוד אני אומר. דשאני מותר לד"ה. שעכ"פ שניהם יכולים לעכב באמת.

חמש סלעים שתי הוא שעור בגד קטן. כדתנן פרק ראשית הגז.

עשר סלעים ערב שעורו כפול משל שתי. לפי שהוא עב כפלים בשל שתי. נמצא שהות המלאכה בשניהם אחד. מה גם שמלאכת השתי שהוא דק. כבד משל ערב. שזה מפני דקותו. נטווה כלפי היד. וזה כלאחר יד (כ"כ הר"ש בפי"א דנגעים מ"ח) ועושים הערב עב וגס בצמר הרך. מהני שהערב תנועתן יתרה מהשתי. שהוא לח. ועוד שחוטיו רבים יחד. ואינם נתקים מהרה. כערב שהוא חוט אחד ונזרק הנה והנה. אך של פשתן חזק הוא. לכן שניהם שוים.