לחם שמים על משנה כתובות יא:א

אלמנה כו' מעשה כו' גרסינן בלא ויו. דאי"ג ומעשה בוי"ו. היכי מב"ל אי נזונת תנן כו' ע"כ נזונת תנן. מדקתני ומעשי ידיה תו'.

אכתי איכא למימר. דילמא תרתי קמבעיא ליה. וחדא נקט. ואידך ממילא משמע דאי נזונת תנן. ממילא ומעשה גרסינן. ואי הנזונת תנן. מעשה גרסינן.

ואין חייבין בקבורתה עיין תו' מיהו תימה הא דלא קתני ואין חייבין בפרקונה. ר"ל משום דפרקונה הוי תחת פירות. ולא שמעינן לה נמי במשנה. אלא ודאי משום מילתא דפשיטא היא. לא צריך למתנייה. א"ה הדרא קושיא לדוכתה. ואי משום כו'. כ"ה באור המשך לשון תו'.

יורשי כתובתה עתי"ט שהביא מחלוקת הר"מ. והר"א. וז"ל. אבל הראב"ד השיג עליו כו'. אבל זו שמפני שלא נשבעה. הוא שאין יורשיה נוטלין הכתובה. לא מפני כן נוכל לקרוא ליורשי הבעל יורשי כתובתה. ע"כ.

ואומר אני עם שטענת הר"מ טענה. שבודאי א"א לקרותן יורשי כתובתה במוחלט. דהא לאו בתורת כתובה שקלי. ולא מחמת ירושה נחתי לה. ולא ירתי דידה נינהו. אלא ירתי נכסי אבוהון בכלל. מ"מ לענין דינא. מסתברא כוותיה דר"מ. דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. דאע"ג דלא מיקרי בכה"ג יורשי כתובתה. מיהו יורשי נדוניתה שלא ירשי כלום. נמי פשיטא דלאו בכלל יורשי כתובתה נינהו השתא. אע"ג דראוין לירש.

איברא מידי ספקא לא נפקי. ואע"ג דמספיקא לא מפקינן ממונא. מיהא מאי חזית דדמ"א דהנך סומק טפי. והא יורשי נדוניתה נמי ספק נינהו. או חייבים בקבורתה. בדלא ירשו כלום. דמצי אמרו ירושתה גבייהו דאינך היא ועלייהו רמיא. ומי מפיק מינייהו מספיקא. תינח היכא דירתי מנה. דהו"ל ספק וודאי. ואין ספק מוציא מידי ודאי. אבל כי לא ירתי. ספק וספק הוא.

ותו דהא עדיף. דהעמידנה על חזקתה שלא נתקבלה כלום (וקיי"ל נמי לענין מזונות עד שלא נסת על היתומים להביא ראיה דנכסי בחזקת אלמנה כו') וטענת צררי. גריעא. וחששה רחוקה היא. אלא שאין להוציא מיד המוחזק אפילו בספק רחוק. וכתובה בחזקת יורשי בעל הוא.

אבל לגבי קבורתה. ודאי לא מהניא הך סברא מידי. תדע. דאי לא תימא הכי. בעל נמי מצי למפטר נפשיה מקבורתה. ומיהו סתמא לא ליחייב בה לעולם. דהא הוה ליה שבועה גבה. דוק. אי הכי לא עדיפי מניה. זה ברור.