לחם שמים על משנה כריתות א

שלשים ושש כריתות שאם עשאן בהעלם אחד כו' ולאו דווקא כו'. תי"ט י"ל דווקא ודווקא. דהא שייר טובא. מיהת לא בצרן. וק"ל.

ובעל אוב והנפש אשר תפנה וגו'. עיין מ"ש בפ"ד מיתות בס"ד.

אוב וידעוני בכלל. ונקט אוב ראשון במקרא. רע"ב. ולא קתני הכא (כבעלמא) נמי ידעוני. לרמוז שאינו חייב אלא אחת על שניהם. אע"פ שאם עשה אחד מהם. איזה שיהא. חייב.

פגול מ"ש בפירוש רע"ב או חוץ למקומו. שבוש וצריך למחקו.

והמפטם הקטורת והוא שיעשנה להריח בה. ואע"פ שלא הריח (ואפילו הריח אין בו ממש) נמצא מתחייב על המחשבה בלבד. ונראה דבעי אמירה מיהא. דהיינו מחשבה בכ"מ במשנה.

והמריח פטור. בין בקטורת בין בשמן המשחה דקול מראה וריח אין בהם מעילה. ולא שום חיוב. אלא איסורא בעלמא.

כרמ"ז יש שואלין. מצינו במשניות שנויים כל העונשים שבתורה. מיתות ב"ד ומלקיות וכריתות. ולמה לא שנה התנא גם מיתות בידי שמים. ונעלם מהם וממנו. שכבר שנאם מפוזרים. הלא הם ספ"ט דסנהדרין. ושילהי סנהדרין וזולת. ומפני שאין בהם מעשה לאדם. לא טרח לקבצם יחד.

הפסח עתי"ט. עד אילו היה ענינו שמירת קיום ועשית הדבר. א"כ יתחייבו פסחי דורות בכל עבודות של פ"מ. אין טעם בדברים הללו. כמבואר למעיין מיד. אמנם נדחק בחנם. כי אדרבה ודאי ענינו של פסוק זה. הוא שמירת קיום ועשיית דבר המצוה דפסח. וארישא דענינא קמהדר קרא. אלקיחת פסח ושחיטתו לדורות (לא אכולה ענינא קאי. דכוותה אשכחן טובא בקראי) אי הכי מאי קושיא. הא השמר דעשה הוא.

ועל שגגתן לרש"י. דם. כסבור טחול.

הול"ל כבד. כדאמרינן כל מאי דאסר לן רחמנא שרא לן. אסר לנא דם. שרי כבדא.

ועיין רע"ב וז"ל. אבל האומר מותר כו' שעוקר כל הגוף. אנוס הוא ופטור.

דכוותה בהוראת ב"ד פ"ק דהוריות. וכן אתה מוצא בזקן ממרה. עיין לשון תי"ט ד"ה ועל.

והבא על הבהמה ואח"כ נודע לו דבהמה היא.

זה דבר קשה הציור. אלא בתוך שינה. או בכלבים קטנים ששכבו עם אדם במטה.

ע"ש מעלה כסבור בהמות אלו של צבור מותרות בבמות. צ"ע א"כ הוי ליה אומר מותר. דאניס הוא. ע"ש והרמ"פ אפילו לא שמע מעולם נמי חייב. עיין ס' באר שבע (דל"ב בראשו. ודל"ג ע"ג) שהאריך פה הרחיב לשון על פירש"י. ופשיטא ליה דהוה שלא כמסקנת הגמרא. ודחי ליה לרש"י מקמי הרמב"ם. ומסיק לולי דמסתפינא כו' אלא דברי תלמיד טועה הם. איברא אע"ג דאיהו לא חזי. מזליה חזי. שפיר עבד דמסתפי. אגב חורפיה שבשתא. ולא עיין בה אלא כדניים ושכיב. אדרבה מהכא (מסוגיא דגמרא. ומסקנא דטרח ואייתי בידיה בסב"ש) סייעתא לפירש"י. דהא הכא פריש תלמודא. דמיירי בבעיא דרבא. וההיא בעיא. לא בתינוק שנשבה היא. כמ"ש תו' שם בהדיא. והוא מוכרח. ולעולם אימא לך. אומר מותר לגמרי. אנוס הוא דהוי. ולק"מ לפירש"י. מרמב"ם ותו'. גברא אגברא קרמית. מי מדחי גברא מקמי גברא. והנה ברור הדבר. שזה המחבר פוסל פירוש רש"י. במומו.

וחכ"א אף המגדף. עתי"ט שכתב ונ"י מאי ק"ל לרש"י כו' עד ואלא מיהת מתני' דלעיל כו' ר"ע היא. לא אבין לו. ולא ידענא מאי קשיא ליה ארש"י. כמדומה אגב שטפיה אתיא ליה. ולא עיין בה.

רשב"ג הוא ר"ש הנהרג. בנו של ר"ג הזקן. שהוא נכדו של הלל הזקן.

ברבעתים מקובץ מן רביעית. כמ"ש פ"ק דעדויות.