לחם שמים על משנה כלים ז

הקלתות עתי"ט. אע"פ שגם לתנור עושין בטיט. כמ"ש ברפ"ב דבתרא. אבל שמו כליא (כצ"ל) ע"כ. ע"ל רפי"ד. ופ"ד דבתרא.

ומ"ע מ"ט לא פרשוה מלשון קלתה. המצוי בתלמוד וכן ת"א. וכדה על שכמה. וקלתה על כתפה. בתי"ט ד"ה יתר. גם מהר"ם כתב וז"ל אם נפחתה יותר מג"ט (כצ"ל).

טהור משום כירה כתב רע"ב. דאם נטמאת כו'. א"נ אינו מטמא במחובר בכירה. לא הבינותי זה. דמשמע דבהכי בטל מתורת כלי לגמרי. וקשיא לי טובא. דהא ודאי במחובר עסקינן. דאי לאו הכי. כי פליגי ברוחב שלו. היכי דמי. אי דמחובר לדיכון. ולא לכירה. מאי טעמא דר"י. ואי לכירה. ולא לדיכון. מ"ט דר"מ. אלא ע"כ מיירי בדיכון מחובר לכירה. ופליגי ברוחב דווקא. אי בתר דכון שדינן ליה. או בתר כירה. משום דשייך להכא ולהכא. מיהת צדדין שלו. אע"ג דאינו טמא משום כירה. טמא משום כלי קבול. ואע"ג דמחברן. וצ"ע.

וטמא משום כלי קבול כשאר כלי חרס.

כיצד משערין אותה אפחותה מכאן פרשה הראב"ד. לתי"ט. לא ידענא מאי קאמר מר. צ"ע. ראבי"א כו'. כתב רע"ב ואין הלכה כראב"י.

צ"ע מה טעם בדבר.

פחותה מכן יש לפרש שנפחתה ונתמעטה. סד"א שיריה ברובה. כתנור קטן. קמ"ל. דדינה ככירה. מיהת גרעא מחלקה מתחלתה.

והשתא אתי שפיר. דלא זו אף זו קתני.

כיצד משערין פריש רע"ב כשנמצא שרץ ביניהם כו'. ותמיהני דלדבריהם שעור שמשמיענו רשב"ג הוא דבר מפורסם כו'. לא הי"ל לייחסו לו. לתי"ט הנה האריך פה הרחיב לשון על פיר"ש. ובאמת עמל הוא בעיני. כי יותר הוא משא דקדוקיו על פיר"מ. כאשר הרגיש התי"ט בעצמו. ומאי עדיפותיה ומאי אולמיה מפיר"ש. וכל שהגדיל הרב תי"ט מדורת תמיהתו על פיר"ש. מה משמיענו רשב"ג. אני מוסיף מים קרים לכבותה. כי הא דפשיטא ליה. לדידי אכתי מספקא לי. ולא קאימנא שפיר אפירושא דמתניתין. היכן נותן את הכנה. מפטפוט לפטפוט. אם חוצה להם. או ביניהם בשוה. בין שניהם בתוך. איברא לישנא הכי משמע ודאי. וצריך לומר שנותנה באמצעם של פטפוטים בצמצום. אי הכי טובא קמשמע לן.