לחם שמים על משנה כלים ג

כפירוש רע"ב ונקבה כמוציא זית. צ"ל.

חבית שעורה כו'. צ"ע אם עשרה למשקין. כסתם חבית שעשויה ליין שמן ודבש או מים גם כן. כך הוא דינה. ועמ"ש תי"ט בשם מהרי"ק דהנהו כללי דהלכה כמר לגבי מר. ל"א על הדינים הבלתי נהוגים. לפי דעתי לא אמר כן מהרי"ק אלא לאפוקי הילכתא למשיחא. משא"כ בהלכות טו"מ. שהיו נוהגים עדיין גם בזמן חכמי תלמוד. גם לאחר החורבן זמן רב. כדמוכח בדוכתי טובא שהיו אוכלים חוליהם בטהרה (כמו בגמרא פ"ג דחגיגה חבריא מדכן בגלילא ור"ג) ודכוותייהו מצות התלו' בארץ כתרומות מעשרות שביעית ושארא. בהו ודאי איתנהו להנהי כללי. דוק ותשכח.

בשמן מ"ש רע"ב דשל שמן דק ממים. צ"ע . דהא חזינן דלאו הכי הוא.

טמאה בדין הוא דהול"ל טמא. דאחרס קאי. תי"ט. ולא ידעתי היכן נשנה בבבא זו חרס. ואע"פ שהוא בכח המאמר. מ"מ תחלת הלשון אמצעיתו וסופו. הכל לשון נקבה. לכן לא יפול עליו לשון זכר.

כפיר"ש משום דנקב של משפך (שהוא כלי קטן. לית) ליה כו'. כצ"ל לפ"ד.