לחם שמים על משנה כלים כד:ד

והבאה במדה עיין תי"ט שכתב. ולכן נ"ל דאף הר"ש לא איירי אלא שאם ראוים למדרס. דבהו לא מיירי דאילו בהם כשראוים למדרס טמאים בכל. לא היה צריך להטריח עצמו בזה. שהרי כבר כתב כך הר"ש עצמו. תמה אני אם עיין התי"ט בפיר"ש. כי בחנם הטריח. שהר"ש כלל כל זה בלשון קצר.

אך מה שהוסיף תי"ט לחלק יצא. לא שמיע לי כלומר לא ס"ל. ולא עוד אלא שגם מ"ש ר"ש אבל פתחה מצדה כו' לא נהירא. כי נ"ל דלא אמרו בדחזו למדרסות. אלא בשעיקר תשמישן למדרס. לא בתשמיש טפל. דכי בטל העקר. בטל הטפל. כדתנן בפרקין דלעיל. ודוק.

ומש"ע תי"ט גם אפס כי עז וקשה עלי הא דתנן ברפ"ך דטמאים מדרס ואין מטמאין בשאר טומאות כו'. במ"כ נשתבש. כי לא נשנה כך שם. אלא לישנא דר"מ התם הוא דאטעייה. ואין אנו מודים לו בכך. כמ"ש שם בס"ד. והנה החריד עלינו כל החרדה הזאת. בשביל לשון ר"מ. שאין אחריותו עלינו. ולא כן שמענו לר"ש.