לחם שמים על משנה כלים טו

כלי עץ כו'. סימן לשלשה דברים הללו. שלש עייני"ן עץ . כולל גם צמח הים. כמו האלמוג. ע"ל פי"ג מ"ו. ופי"ז מי"ג.

כלי עור של בהמה וחיה דיבשה. לא דב"ח של ים. ולא דאויר. ערפי"ז.

כלי עצם נראה שקלפת הצב. כלים הנעשים ממנה. דין כלי עצם יש להם. כמו כן הנעשים מקרנים. קרנות שן והבנים. ועצם הפיל. ואמנם הצב שרץ הארץ הוא. אכן יש מיני צב הגדלים גם במים. וכן מיני החומט (קלפתם קשה. ראוי למלאכה) רבים מאד וגדולים נמצאים בים. וכן גם המרגלית והדומה לה. נראה שאין בהן טומאה. וכן הכלים הנעשים מעור דג גדול שבים. או מעצמותיו. או משאר בריות שבים. טהורים. כמו ששנינו בפי"ז דמכלתין. כל שבים טהור. ע"ש.

שקבעו בכותל כו'.

ר"א מטהר כרע"ב ואין הלכה כר"א.

צ"ע פרק המוכר א"ה (סוא"ב) וספ"ו דמקואות.

כברת גרנות לר"מ. הוא הקרבל.

לכאורה היה נ"ל שהוא ט"ס. וצ"ל הטרבל. כמו מטה של טרבל. שהוא מכלי הגרנות. אבל לא יאות לו שם כברה. כי הוא עשוי לדישה. ונראה שהוא לשון ערבי.

כל המשקין שהם מים כו'. וכולל מי ניסוך דחג. כמ"ש בחי"ג פכ"ש.

ומשקי בית מטבחיא עח"י גמרא פסחים. בשטת ר"ח ס"ה. ומו"ק מנורת זהב.

מספר העזרה גרסא זו עיקר (שאם היה עזרא באל"ף. לא יתכן לו. ה"א הידיעה (עם שבמקרא ימצאון כך ע"ד הזרות) וחברו פ"ג דמ"ק.

שהאלית ע"ל פרק ט"ז משנה ז'.

מצודת החולדה נראה לפי שיש לה בית קבול. כי החולדה גדולה היא מן העכבר. ודרה בעיקרי בתים. צריכה היא מצודה. כמין תיבה קטנה שלוכדים אותה בה. ולעכברים. עושים חכה תלויה באויר. שנתפשת בה. כמ"ש פ"ק דמ"ק. והיא אין לה בית קבול. לפיכך טהורה.