לחם שמים על משנה כלים יד:א

לקבל קתונות של מתכות. ז"ל תי"ט בשם הר"מ בחבורו. במ"כ קטרח בכדי. דלא נ"מ מדי (מה לנו בחומרו) יותר היה צריך להודיענו מדתו של קתון. שהוא הנדרש. מאי אכפת לן אם הם של מתכת. או של חרס. או עץ. והא פשיטא ליכא קפידא הכא בשעור כבדותן של הכלים הללו. אלא בכמות שמחזיקין השברים קמשער תנא. אלא שאין מדתן ידועה לנו (והיתה ידועה להם) אם אמנם יש ללמוד מדת הקתון מאותו של כ"ג בי"כ. שהיה בו עכ"פ כדי לקדש ממימיו. ידיו ורגליו. שהוא ודאי גדול יתר מאד מסתם קתון. והוא של זהב. דוגמתו נקרא כן קתון גדול של זהב. פ"ג דתמיד. וכמ"ש שם בס"ד.