לחם שמים על משנה גיטין ט:ג

ודן דיהוי ליכי צ"ע מ"ט תקנו אז נוסח הגט בלשון ארמית. והא תנא בא"י הוה קאי. אם אמנם בב"ש עולי הגולה הם שיסדו ישוב הארץ. וכבר למדו לשונם שפת ארם. והנהיגוה גם בא"י אחר שכבר הורגלו בה. ולכן מצינו לשונות שטרות. במשנה בלשון ארמית. וכן בשקלים. אכן מצאנו גם שטרות בעברית. כמו פרוזבול. וכן בגופה של כתובה כותב לכשתנשאי לאחר כו' (אע"פ שקצתה כתובה ארמית את תהא יתבא כו') אכן גם בשמועות הלכות ומדרשות. מצינו לפעמים ארמית במשנה. כמו נגד שמה כו' וכן הרבה. וכל מג"ת נתחברה בלשון תרגום. ואין אתנו יודע עד מה ועל מה זה. מדוע לא השוו מדותיהם בזה. לדבר כלשון עמם בכל תורה שבע"פ שפה אחת בשוה.

הרי את עתי"ט ז"ל. אבל בס"א הרי את בן חורין כו'. ואין להגיה אתה. דכל אתה מתורגמין את ע"כ. אבל נוסח הגט שחרור השנוי בכאן. לשון עברי הוא. ואינו סובל עירוב לשון ארמי בדבור אחד.