לחם שמים על משנה גיטין א

המביא ברישא לא קתני המוליך. עיין גמרא (דד"א) ומ"ש שם.

גט עמ"ש בס"ד בעזר אור.

ממד"ה ז"ל תו'. הוא דלא נקט המביא גט מח"ל. כו' משום דבח"ל הוה משמע אפילו רקם וחגר כו'. והוא דוחק. ונ"ל דלק"מ. דאי הוה תני מח"ל. הו"א דווקא המביא לא"י. אבל מח"ל לח"ל. לית לן בה. אפילו ממד"ה לשאר ח"ל. או משאר חו"ל למד"ה. הכל אחד ושוה. ומצינן לתרוצי לכל חד לטעמיה. אב"א כרבה. משו"ה לא תני מח"ל. דלא כולה ח"ל שוה. אלא דווקא מד"ה לא בקיאי. אבל בבל ודכוותה. ודאי בקיאי. ואב"א כרבא. ולא נקט ח"ל. דסד"א מכל ח"ל. אפילו היכא דשכיחי שיירתא דאתו דרך יבשה. וזה ישר.

ואשקלון כדרום הקשה ר"ת דאשקלון מא"י היא דכתיב זאת הארץ וגו' ואח"כ לכדוה. דכתיב וילכוד יהודה את עזה ואת אשקלון כו'. נעלם ממנו שחזרה ארץ פלשתים ליד סרני פלשתים. והיתה בידם כל ימי השופטים. וכל ימי מלכי בית ראשון. רק גת לפעמים באה לידי מלכי יהודה. ועמו"ק (א"ח סיש"ז) בקונטרס גדר ישוב א"י שם הארכתי בענין זה. גם בהגהותי לחבור הר"מ פ"א מהלכות תרומות. ובספ"ו מה"ל ב"ה ועע"ל. עוד כ' תו' אבל קשה דרקם וחגר משמע הכא דהוו ח"ל. וכתיב ויקדישו את קדש בה"כ.

תמהתי מראות. מה ענין קדש בשש נקודות. שהיא באמצע א"י לדרומה בהר נפתלי לקדש בשלש נקודות. והיא עומדת על הגבול (חוץ לארץ ודאי) במקצוע דרומי מערבי של א"י. ככתוב ויסע משם אברם ארצה הנגב. בין קדש ובין שור. והיא ארץ פלשתים שבמערב א"י ולדרומה. אבל ודאי צ"ל דתרי רקם וחגר הוו. אלו כנגד אלו באלכסון. ורקם דהכא על כרחנו במזרחה של א"י. והרי קדש בשש נקודות נמי הוו. כדאיתא מבואר. וכן תרי קדש בשלש נקודות. האחת עיר. ואחת מדבר קדש. ותרווייהו ח"ל. ע"ס אם לבינה פ' חוקת. דכוותייהו תרי הר ההר נינהו. חד בדרום א"י. ואחרא בצפונה. והואי נמי רקם אחרינא. עיר בא"י ממש. בחלקו של שבט בנימן. עלח"ש פרק דם הנדה.

בפני נכתב ובפנ"ח פירש"י דסתמא. כי מסהיד בפנ"כ ובפנ"ח. לשמה קמסהיד. ועתי"ט בשם הר"ן. ולי נראה שא"צ לכל הטורח. דסתמא לשמה הוא. ומדאצרכו שתהא כתיבה וחתימה בפניו הרי יצאנו מידי חששה שמא נכתב לשם אחרת. והרי הוא נכתב ונחתם בפניו. הלכך הצריכוהו. שאל"כ למה הטריחוהו לראות הכתיבה והחתימה בעיניו. משו"ה ודאי כי קאמר בפ"נ כו' סתמא. נמי כלשמה דמי.

למזרח כתב רש"י אבל מערב א"י. א"צ גבול. שהים הגדול גבולה.

ש"מ שארץ פלשתים מא"י היא בכבוש שני. אע"פ שבכל ימי ב"ר היתה מארץ העמים. כי היתה ביד מלכי העמים. ומחוצה לארץ נחשבת. שכן מבואר. ממ"ש דוד כי גרשוני מהסתפח בנחלת ה' גו'. וארז"ל וכי מי א"ל לדוד לך עבוד ע"א אלא לומר לך. כל היוצא מארץ לח"ל. כאילו עובד ע"ז. הרי בפירוש שאינה נקראת נחלת ה'. ודינה כח"ל. כל זמן שמשלו בה עובדי אלילים. מ"מ לכנעני תחשב. ככתוב בספר יהושע. וכשבאה ליד ישראל. חזרה להיות נחלת ה' באמת. ומעת שהגיעה ביד ישראל בימי ב"ש. שוב לא יצאה מחמת ידיהם עד הגולה. ולא מצינו בכל ימי עמידת ב"ש זכר עם פלשתים. כי נכבשה הארץ לפני ישראל. ונשמדה אומת פלשתים ונעקרה מן העולם.

ובכאן חדושי הפך מ"ש רז"ל כרכים הרבה כבשום עולי מצרים. ולא כבשום עולי בבל. כי זאת הארץ לא כבשוה עולי מצרים בהחלט כלל. וכבשוה עולי בבל.

והנסין שבים רואין כאילו חוט מתוח מקפלוריא עד ים אוקינוס. ומנחל מצרים עד ים אוקיאנוס. וכל הנסין שבין שני הגבולים א"י הם. לדברי ר"י. כדאיתא בגמרא. ולכן אין גבול למערב רק אותו שקבעה לו תורה. הים הגדול ופירושו אליבא דר"י. אינו הים האמצעי הידוע. אלא הוא ים אוקיאנוס המערבי. שהוא ים הגדול המוחלט. שאין גדול ממנו. ולפ"ז נכנסין בתוך גבול זה. בין שני חוטין הנ"ל. כל (או רוב) איי אלישה תרשיש ויון. הנכללים בארצות פלגי היווני. וקנד"יאה וצופריאה. ורודוס. אולי גם ציציליאה. ונאפלוס. מאיורקה. מינוריקא. איפוקא. וכן מאלטה. וזולתם איים רבים. רוב או כל איי הים הגדול שבתורה. יחשבו לא"י לפ"ז. ואין זה מן התימה. שהרי אפילו מחוז שפניא. הוא מא"י. לפ"ד קצת מחז"ל. כמ"ש בס"ד בלח"ש שילהי חלה. אבל קושית ה"ר פטר לר"ת ל"ק. כמ"ש בחי"ג ע"ש.

אם יש עליו עוררים לפמ"ש הרע"ב דאבעל קאי. א"כ אינו יכול להיות בשו"א. מהנפרד עורר בציר"י. בפלס פועל בינוני או תואר. אלא צ"ל שהוא שם דבר בלשון רבים. ר"ל ערעורים. שי"ל לבעל טענות עליו. ותהיה קריאת המלה בקמ"ץ הרי"ש. ברבוי. כמו ביחיד ממנו. ויהי על משקל עולם כוכב. וכן בלשון חז"ל על משקלו. אוכלים שם דבר. אוכלים נגובים. כל האוכלים מצטרפין. קמו"ץ. כמ"ש בס"ד במק"א. ולא ישתנה. וכן צריך להיות אליבא דירו'. דאייתי בתי"ט.

והירו' נ"ל לפרשו ע"ד הר"ן. כך. שבמקום שיש לקוחות. היינו ערעור.

ואחד שחרורי עבדים כתב רמ"ז. איכא למידק כיון דקיי"ל המשחרר עבדו עובר בעשה. למה הקלו רז"ל בשחרורו כו'.

שכח דמשום מצוה דרבים שרי.

בתי"ט ד"ה חוץ. צ"ל ומקיימינן כולה שטרא.

בערכאות נ"ל לשון וערך עליה. דמתרגמינן ויסדר עלה. ובלשון חכמים מזה הענין. עורכי הדיינין. אבל לשון ערך איש ערך אשה. שהוא שווי דמים. אינו ענין לכאן. ומנהג המון השונים. לקרות ערכאות בחיר"ק הענין ולדעתי יותר נכון בפת"ח או בסגו"ל.

ושחרורי עבדים לכאורה כו'.

שלא לזון עבדו עמ"ש בחי"ג בקדושין (ו"א) וגטין (יג).

רשאי שיכול לומר עשה עמי ואיני זנך במקומו כתבתי. דהני מילי בעני אבל בעשיר. לאו כל כמיניה דרמי ליה אצבורא. ולא גרע מבנים דאכלי ולא עבדי. כ"ש עבד. אטו נהום כרסיה לא שוי.