לחם שמים על משנה עירובין ג

ר' יהודה אומר אפי' בבית הקברות. עיין מ"ש הרע"ב ז"ל ורבנן סברי אדם מקפיד על עירובו כו'. נמצא משתמש באיסורי הנאה עכ"ל. מדלא מפלגינן מידי משמע דסתמו כפירושו דבמניחו בקרקע בה"ק. כסתם מניח עירוב תחומין שאינו צריך לבית או לבנין:

ותימה דהא קיי"ל בפ' נגמר הדין [סנהדרין ד' מ"ז ע"ב]. דקרקע עולם מותר לאתהנויי מניה. ושרייה שמואל לקבריה דרב דהוו נסבי מניה עפרא לאשתא מהאי טעמא. ואפי' בקבר לא אסרינן אלא בקבר בנין ותלוש ולבסוף חברו. דאית ביה תפיסת ידי אדם:

ונ"ל דמכל מקום הכא אסרי רבנן. כיון דבעינן בית שביתה. ולכן מקומו של עירוב תופס ד' אמות. וכדפירש"י כמה פעמים דלדידיה הוה להו כמאן דמלו דמו. דזהו ביתו שקנה בקניית עירובו זה. והו"ל כאילו מוקף מחיצות. וא"כ אע"פ שבאמת אינו נהנה אלא מקרקע עולם. כיון שטעם התרת העירוב כאילו קנה כאן בית לצורך שביתתו. רואין אותו כאילו הוא נהנה משל בנין ודוק:

משנה לחם בלח"ש פ"ד ודוק. נ"ב. ואם קברי גוים ג"כ אסורין בהנאה. עשי"ע (סמ"א).

אבל לא בטבל. הוה קשיא לי טובא. הא שמעינן ליה לתנא דידן דס"ל כל שהוא משו' שבות לא גזרו עליו בין השמשות במקום מצוה. כמו הכא בעירובי תחומין דק"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה. אם כן הא מצי לעשוריה וחזי ליה:

ומשנינא דלרבנן לא אמרינן הואיל אלא דווקא מידי דחזי השתא. אע"ג דלא חזי לדידיה. אי חזי לאחריני. כדמאי דחזי לעניים. אמרי מיגו בעשיר. אבל טבל לא חזי לגמרי. ושוב מצאתי בתו' כדברי:

משנה לחם שם. לגמרי. והא דאמר טבל מוכן הוא אצל שבת. היינו לענין מבטל כלי מהיכנו דשבות שאין בו מעשה הוא. (עחי"ג כירה מג"א).

נתנו בבור. שבכרמלית. וקשיא לפלוג וליתני באילן גופיה עכ"ל בתי"ט:

ונ"ל דקושטא דמילתא דאילן דרישא נמי בכרמלית איירי. ותדע דהא אפי' ת"ק דידן דפליג אר"א דלקמן במתני' לא שרי שני שבותין. ולא ס"ל באבד המפתח ה"ז עירוב. אלא משום דס"ל כלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל. א"כ הכא באילן דאיכא איסור כרמלית ותשמיש דאילן. אמאי שרי למטה מעשרה לכ"ע. אלא ודאי כדאמרן דהכא כולה מתני' בכרמלית עסקינן:

ודקאמר תלמוד' לעול' דקאי בר"ה היינו לאפוקי רה"י. דלא תיקשי מה לי למעלה מה לי למטה. ולפום מאי דאקשי ליה אי בעומד בר"ה הא קמשתמש באילן. ולא אסיק אדעתיה שבות דכרמלית. שני ליה דאי משו"ה לק"מ. דס"ל כרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש. ומיהו למסקנ' דקיי"ל בשני שבותין אפי' רבי מודה. כדמוכח בבבא דלקמן. אין הכי נמי דמיתוקמא בבא דרישא נמי באילן שבכרמלית. ודוק כך נ"ל ברור. והכי משמע נמי ממ"ש התו' בשם ר"י בד"ה הא קמשתמש באילן:

אפי' גבוה מאה אמה . ואין למטה רוחב ד' דלאו רה"י הוא. אע"ג דלמעלה רחב ד' עכ"ל הרע"ב וכפרש"י. ולאו היינו דר"י ב"ר יהודה בנעץ קנה ובראשו טרסקל דהוי רה"י. דהא אמרינן דטעמיה משום דהדרן מחיצתא. והכא לא הדרן:

משנה לחם למעלה מי"ט עחי"ג בס"ד. ואשתמיט לרע"ב ותי"ט. כולה סוגיא דצריכא רבה. עמו"ק.

משנה לחם נתנו בבור ע"ש.

משנה לחם בלח"ש ס"ד הדרן. ועמו"ק.

משנה לחם הקונדס נ"ל שהוא יחיד מן קונדיסין. גמרא פ"ק דסוכה.

ונטמאה . שנמצא עליה שרץ ספק היה עליה בין השמשות. אי נמי בב' כתי עדים:

משנה לחם ולמחר הויא כו' צ"ע בגמרא דר"ה (לב).