לחם שמים על משנה עדיות ד:י

סדין בציצית וביום דהוא מצותו. אתי עשה. ודחי ל"ת. והקשו תו' דהיכא דאפשר לקיים שתיהן. כשלא ילבש אלא טלית של צמר. כו'.

והא לא קשיא. לא ילבש טלית כלל. דציצית לאו חובת גברא. דמיירי שצריך להתכסות בסדין. ולא סגי ליה בלא"ה. ואחר אין לו.

וכתי"ט בשם כ"מ. דקושיא מעיקרא ליתא. כיון דדרשינן סמוכין כו'. א"כ כלאים דשרי רחמנא היכי משכחת לה ע"כ. ואינו מוכרח. איברא איכא לאשכוחי. היכא דלית ליה. אלא חוט אחד של צמר לתכלת. ומיבעי ליה לקיומי מצות לבן בציצית של פשתן. כה"ג הוא דשרי רחמנא. כיון דלא אפשר ולא סגי בלא"ה.

אי נמי אע"ג דאפי' ציצית צמר בטלית של פשתן. נמי אשתרי. היינו דווקא היכי דלא אפשר ליה בטלית דצמר. מיהא היכא דאפשר ליה דמצי לקיומי תרוייהו. עלית של צמר. וציצית דצמר. לעולם אימא לך דלא דחי. ולא שרי רחמנא כה"ג.