לחם שמים על משנה עדיות א:ד

אבות העולם הלל ושמאי. צ"ל אבות העולם מיקרו. אבות סתמא לא מיקרו.

לא עמדו על דבריהם צ"ע. היכן מצינו בהלל ושמאי עצמן. שלא עמדו על דבריהם. וגם בבית שמאי. משמע מסקנא ספ"ק דיבמות. דעשו כדבריהם. וצ"ל דקאי אהלל. ובית הלל. דלא עמדו בדבריהם כדלקמן. אלו דברים שחזרו ב"ה להורות כדב"ש. וכן בשטת שמנה עשר דבר. נמנו ורבו ב"ש על ב"ה. וכן הלל עצמו חזר לדברי שמאי. גבי הבוצר לגת (נמצא באבות עולם ששנו כאן לא נכלל שמי. אלא הלל ותלמידיו).

א"כ אין ענין משנתינו זאת. לתת טעם למה נשנה מחלוקת ב"ש וב"ה בכל מקום. אע"ג דב"ש במקום ב"ה. אינה משנה. דבהא טעמא אחרינא איכא. והיינו דר"י דבסמוך וכדאמרינן בעלמא. דאמר לך מני ב"ש. וכן הא דא"ר הונא תנא בש"א אין מאכילין את העניים דמאי. אתיא כר"י דהכא. ועדיין קשה קצת לשון רבים אבות העולם. ואי כפירוש הרע"ב הנ"ל. הא לא אשכחן דהדר ביה שמאי לגבי הלל. ומש"ל אינו מספיק. ונראה דוחק.

לכן נראה יותר כפירוש הר"מ. שלא עמדו חכמים על דבריהם. ואמתני' דלעיל קאי. דלא עמדו דברי שמאי והלל. אלא דברי הגרדיים. גם שניהם שו"ה הודו. להם ודוק.