לחם שמים על משנה דמאי ו:יא

שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. לשון הרע"ב מגו דאי בעי אמר של ח"ל הן והיה נאמן כדתנן בפ"ק [מ"ג] מכזיב ולהלן נאמן. והקשה עליו בתי"ט דלא תנן התם אלא פטור נאמן מנלן:

ואין כאן קושיא כלל דהא ודאי מכללא שמעת לה דכיון דפטור אפילו מן הסתם כשלא אמר לו המוכר מח"ל הם. כ"ש שהוא נאמן עליהם באומר שמח"ל הם. אטו בדיבורו מיגרע גרע להו. וזה תימא על בתי"ט שהניח בקושיא מה שהוא פשוט ולאו ק"ו הוא. ואע"פ שאינו לשון המשנה ממש הרי הוא כמפורש כיון דאתי במכ"ש:

ובאמת הך מגו נמי לאו בדווקא נסבי ליה הר"ש והרע"ב דה"ה נמי דאיכא מגו דאי בעי שתיק, אלא בשיגרא דלישנא קאמרי הכי איידי דבקושטא מיירי באומר דבר לחובתו. קמ"ל רבותא דאפילו תימא שכך הוא דרכן של מוכרי' להודיע מקום גידולן של פירות אפ"ה אית ליה מגו וק"ל: