לחם שמים על משנה חלה ד:ח

ואסורה לזבים ולזבות. מה שהקשה בתי"ט על הרע"ב במאי מוקים לה אי בדלא טבלי. (וכ"פ הר"ש) פשיטא השתא בעל קרי כו' כ"ש הני עכ"ל:

נקל לתרץ דהוה אמינא אדרבה זבין וזבו' עדיפי. דשאני ב"ק דמצי טביל. משא"כ זבין וזבות דלא מהני בהו טבילה. סד"א כי ליכא טהור וטבול יום אלא הני. לא תלך החלה לשרפה. אלא אכלי להו הני בטומאה. כיון דבאל"ה החלה טמאה היא. והטבילה חומרא דרבנן היא. היכא דאפשר כבב"ק. משו"ה אע"ג דהא תני ליה ב"ק. אצטריך ליה לאשמועינן נמי בהני. והוא דבר הגון מאד דכוותיה אשכחן ספ"ג דברכות [ד' כ"ו ע"א] גדולה מזו. דאע"ג דגזרו טבילה לב"ק. לא אחמירו בה גבי זבין וזבות ודוק: