לחם שמים על משנה חגיגה ג:ח

ואומרים להם. לכהנים ע"ה ההולכים להיכל להשתחוות. כ"פ רש"י ותו':

וששנינו בפ"ג דיומא [ד' ל' ע"א] אין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שיטבול. וכ"ש להיכל. שאפילו בין האולם ולמזבח אינן רשאין לבוא. ואפילו טבלו אם לא קדשו ג"כ ידיהם ורגליהם. והבא שם רק בלי קידוש אפילו הוא כ"ג מפציעין את מוחו. כדאיתא בתוספתא דכלים הביאוה התו' רפ"ק דיומא [ד' ה' ע"ב ד"ה להביא] עאכ"ו להיכל ובלי טבילה שהוא נמנע:

צריך לומר שלא היו חוקרין על כך. אלא הכהנים נאמנון עליו. ואפי' היו מעמידים שומרים שמא לא השגיחו היטב. וכמ"ש שם לשמעון הצנוע אלא שלא מצאך בעל הפול:

אך לא ידעתי מהו הדוחק להעמידה דווקא בכהנים ע"ה. דאי בדידעי בהו. ודאי דאפי' ברגל אין מניחין אותן ליכנס להיכל. אלא דלא ידעי בהו. וכיון דכהנים ע"ה חשידי אהכי דיכנסו להיכל בטומאה אף שהוא בכרת. ישראל ע"ה נמי פשיטא דחשידי ולא ידעי או דלא חיישי לאיסור ביאה דהיכל. ודילמא אגב איצצא דחקי ועיילי ולא ידעי בהו:

מפני שהן מצופין. התי"ט האריך לשון על הפ"א שזכר הרע"ב בשם הר"מ ז"ל שהוא ע"פ האב"א דבגמרא:

ולדעתי הוא טורח בחנם. כי הכוונה פשוט' שחכמים באו ליתן טעם לטהרתן של מזבח הזהב והנחושת לומר שאין השם גורם שאע"פ שנקראין מזבח הזה והנחושת וראויין לקבלת טומאה. אעפ"כ טהורין מפני שהן מצופין בלבד. ואינן עשויין עשת נחושת וזהב אלא מצופין הן בלבד על דבר אחר:

וה"ק הרע"ב נמי דטעמא דטהורין לפי שהן מצופין. דבשלמא אי הוו גופן דמתכות היו טמאין ככלי שטף. משא"כ עכשיו שאין גופן מתכות. שכל עצמן אינן אלא עץ. וכ"ע העשוי לנחת ג"כ אינו מטמא:

ותלמודא נמי אתי שפיר. דהכי קאמרי ליה רבנן לר"א. מה דעתך דנקטת טעמ' דשהן כקרקע. משום דאל"ה הוו טמאין בודאי מחמת הציפוי. לא היא אילמלא לא היו מצופין אלא עשויין מקשה. היית צריך לכך. אבל מפני שהן מצופין בלבד טהורין בלא"ה. ובכן אשרי מסכת חגיגה שיצאה בטהרה. יהר"צ שנזכה לבנין בית הבחירה. דביר ואולם מזבח ועזרה. בריך רחמנא דסייען מריש עד כען:

סליקא לה מסכת חגיגה בס"ד

בנל"ך ולאע"י