לחם שמים על משנה ברכות ז:ב

עד כמה מזמנין עד כזית. פסק הרע"ב וכן הלכה. וכתב עליו בתי"ט ואע"ג דהוי סתם ואח"כ מחלוקת. עיין מ"ש לעיל ריש פ' ת"ה דכה"ג לא חשבינן למחלוקת והך דהכא נמי סתמא הוי ולפחות יחיד נגד רבים חשיב. ואפילו היה מחלוקת שקול. הוי אזלינן לחומרא כיון דהיא מן התורה וקיי"ל [ע"ז דף ז' ע"א] בשל תורה הלך אחר המחמיר. ולא דמי לשאר ברכות דרבנן דספקן להקל. והיינו הא דדריש ר' עוירא בפ' מי שמתו [דף כ' ע"ב] אמר הקב"ה איך לא אשא פנים לישראל וכו' והן מדקדקים ע"ע עד כזית:

ומטעם זה היה נ"ל להלכה בספק אכל כזית פת וה"ה לשבעת המינין דמברך אחריהן מעין שלש למ"ד דאף היא מן התורה. ולמעשה עדיין צ"ע. משא"כ בשאר ברכות שאינו רשאי להחמיר על עצמו לברך מספק דהויא ברכה שאינה צריכה ואסורה משום לא תשא. ועמ"ש בא"ח סי' ק"ץ ור"ט. ולענין מ"ש בתי"ט דהני קראי אסמכתא בעלמא נינהו עמ"ש בס"ד לקמן רפ"ח ובביאורי לא"ח סי' קצ"ז: