לחם שמים על משנה ברכות ד:ד

סכנה הסמ"ך בפת"ח ע"מ בקשה כפרה. ודגישות הכ"ף עי"ן הפעל לעד וק"ל:

צרכיהם. יש קורין הצד"י בק"ח כאשר יורה הכתוב בד"ה ב' ב' [ט"ו] ככל צרכך. ואף מאן דתני צרכיהם הצד"י בשו"א והרי"ש מונעת בקמץ לא משתבש ששני האופנים נכונים ויש לנטיית משקל זה דרכים שונים:

משנה לחם תחנונים אפשר לפרשו מלשון חן. כמו לבלתי היות להם תחנה (יהושע י"א) כמעט היות תחנה (עזרא ט') אי נמי ה"פ. העושה תפלתו קבע. אי אפשר לתפלתו להיותה תחנונים כפי הראוי. שמתוך שדומה עליו למשוי. או כחוק קבוע. אינו אומרה בלשון תחנונים. ואתיא כר"א וכרבנן (דלכאורה פליגי בה בגמרא) ולא פליגי. אלא תרווייהו חדא מילתא קאמרי. מר דייק רישא. ומר דייק סיפא. ועמ"ש בס"ד בפרק ב' דאבות. ובדרוש הנ"ל.

משנה לחם הושע השם אפשר שכך הוא הנוסח. ונקרא שמו של הקב"ה. השם בסתם. ככתוב בתורה ויקוב גו'. את השם. ושנוי בנביאים (שמואל ב' ו') אשר נקרא שם. ומשולש בכתובים (דה"א י"ג) גי' שלו עולה למספר הויה שדי. אמנם לשון משנתנו זה נראה שהוא מיוסד. על פי הכתוב (ירמיה נ"א) וצריך א"כ לקרותו גם כאן כך. בהזכרת שם שמים. כמו שם בכתוב. ואפילו בדרך שינון הלמוד. כך יש לומר. ואין צורך לכנות השם. כמו שעשו המעתיקים ומדפיסים. ודלא כמו שחוששין ההמון מפני הזכרת ש"ש לבטלה חלילה. כי אין זה לבטלה. אכן לשם ולתהלה. כמ"ש בעז"ה יתברך בשי"ע (ספ"א) ובמו"ק (סרט"ו).

משנה לחם בכל פרשת העבור נראה לתת טעם לשבח לנוסח זה. משום דבמקום סכנה פנקסו של אדם נפתחת. וכמש"ל. ג"ד מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי כו'. לכן הוצרכה כאן התפלה. על זאת יתפלל כל חסיד ביחוד. ונכון הדבר. וי"ל דהיינו טעמא דלא קיי"ל הכי. ולא אמרינן ליה כמ"ש הרע"ב. זה כדי שלא ליתן פ"פ למקטרג שפתחו פתוח בלא"ה. בשעה סכנה. וצריך לעורר רחמים פשוטים. ולא לאדכורי ריתחא.

משנה לחם בלח"ש כי נגזר מן כן ונכון. שתרגומו כיון פתגמא. כנים אנחנו. כיווני אנחנא.