לחם שמים על משנה בכורות ט

בבקר ובצאן בזכרים ובנקבות. ולא אצטריך לפרושי. דבקר וצאן הכי משמע.

הירדן מפסיק לפי מה שראיתי בדברי כותבי הארצות ימים ונהרות. אין רחבו של ירדן אלא חמשים אמה.

הלוקח או שנתן לו במתנה בגמרא ילפינן לה. מדכתיב בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך. מה בניך אינו בלקיחה ובמתנה כו'.

תמיהא לי טובא. למאי אצטריך להאי דוחקא יתירא. והאיכא ילפותא עדיפא. מעשר תעשר. בשני מעשרות הכתוב מדבר. אחד מעשר דגן. ואחד מעשר בהמה. דמהאי טעמא. אינו מתעשר הישן על החדש. אי הכי. מניה נגמר נמי פטורא דלקוח ומתנה. דמדאורייתא הני פטירי ממעשר דגן. דדרשינן זרעך ולא לקוח. ולא מיחייבי לקוח ומתנה במעשר דגן אלא מדרבנן. ולהא ודאי לא אתי קרא למעוטי. אם כן אמאי דחיק לאשכוחי קרא אחרינא דלא שייך ביה.

כל שמתה אמו עמ"ש בס"ד בחי' גמרא חולין (דלח"ב) ובהגהותי לסהר"מ בפ"ג מהלכות אסורי מזבח.

שלש גרנות עמ"ש בס"ד בלח"ש ח"א רפ"ג דשקלים.

רמ"א באחד באלול ר"ה וחמשה לפני ר"ה וחמשה לאחר ר"ה. אין מצטרפין.

פטורים עתי"ט ובשי"ע (סקנ"ח).

המעושרים גם המנויין קרויין מעושרין לעיל. דתנן שמנאם רבוצים כו' ה"א מעושרים. לפי שגם הם מקבלי פעולת העישור. וכענין תבואה המעושרת.

מן המעושרים לתוכן כההיא דתנן לעיל. לא סקרו בסיקרא.