לחם שמים על משנה ביצה ה:ה

כרגלי אנשי אותה העיר. עמ"ש תי"ט בשם הרשב"א. וכתב דאפשר לומר שגם רש"י יסבור כן. והא ליתא עיין עירובין. (דמה"ב) ששם כתב רש"י בפירוש כדעת הטור:

ולכן נראה יותר דרש"י חדא נקט. דאין עירובו מועיל להוליך המים כרגליו של מערב. וממילא שמעינן נמי דאם עירב א' מהן. הם מעכבים עליו. והוא מעכב על ידיהן. שלא להוליכן רק למקום שכולן הולכין. דמידי הוא טעמא דהוא נאסר להוליכן חוץ לאלפיים. אלא משום דאין ברירה. א"כ הוא הדין שאנשי העיר נאסרין להוליכן למקום שאין המערב יכול לילך:

ואפשר יש לומר כך גם בדעת הטור. אלא דאי הכי ודאי קשיין פסקי אהדדי. דמאי קסבר אי ס"ל אין ברירה. אם כן מ"ט פסק כר"א. דחבית ובהמה מותרת. דיש ברירה כדכתיבנא לעיל. ואי ס"ל יש ברירה. אי הכי מאי טעמיה דפסק הכא. דהמערב אינו יכול להוליכן. אלא כרגלי אנשי העיר: