לחם שמים על משנה בבא מציעא ה:ו

לא יאמר לו נכש עמי. ואעדור עמך צ"ע מ"ט אין אונאה בשכר האדם. כדקיי"ל בח"מ (סרכ"ז) ואילו הכא. משום ריבית. אית ביה ובמש"ל (ד"ה לידע) י"ל קצת.

לא יאמר לו חרוש עמי בגריד כו' עתי"ט לשון ר"מ ביה"ח קל כו' ואורך ימים.

אין זה בנ"ט. אדרבה מטעם זה יהא בזה ביה"ח כבד יותר. אבל לשון רש"י נוח ממנו. כי קושי מלאכת השדה בעת ההיא מחמת האויר הקר וגשמים.

לא יאמר לו דע כי בא איש פ' ז"ל תי"ט. נראה בעיני שהם דברי הלוה למלוה שמודיעו כו'. ואיירי שמבשרו בכך. ע"כ. וצ"ל דמיירי נמי באינו רגיל בכך. דומיא דקדימת שלום. וטעמא דמילתא. אע"ג דלא חסריה מידי. אסיר. משום דמחסר כבודו ע"י כך. דחשוב ממון. דניתן להשבון. משא"כ בעושה דבר שאינו נפי כבודו.

והשבת אבדה תוכיח. כמה הקפידה תורה על הכבוד. יותר מן הממון. אע"פ שחסה עליו מאד בכל מקום. וביחוד באותה מצוה דהשב תשיב אפילו מאה פעמים.

ובאמת היינו ממש הא דמסיק תנא בסיפא. ופוסק עמו כשער הגבוה. שר"ל שפוסק עכשיו כשער הגבוה. כפי שיצא לעתיד. כדפרישנא ברישא. לא הוצרכתי אלא להוציא מדעת הטועים דטרחי בכדי. ותו לא מידי.

הגבוה היינו בזול שנותנין פירות גבוהים ורבים. בדמים מועטים.

וכרמ"ז נראה דהדא הגבהה לא קניא שייכות לתואר גבוה. ול"נ דקרי ליה גבוה. משום דיותר מצוי היוקר מן הזול. והדבר הגבוה. אינו קל להשיגו. א"נ גבוה במעלה וחשיבות הוא לגבי לוקח. ע"כ. והם פטומי מילין ע"ג מילין דכדי. ונעשה כמכחיש את הידוע. ואת הענין הנודע במשמעות הלשון. הלא זה שמו מוכיח עליו. שהיוקר. נגזר מן יקר. ודבר ה' יקר. והזול. מן תוציא יקר מזולל. כרום זולות. שהוא קלות ובזיון.

א"כ לפ"ד היקר והנכבד. קל יותר להשיגו. מן הנקלה והנבזה. וזה מאמר סותר עצמו. שא"כ לא זולל שמו. אלא יקר ונכבד.

לכן אני אומר. הגבהה זו קונה שייכות בכל מקום.