לחם שמים על משנה בבא מציעא ג:יא

אבדו כרמ"ז צ"ע למה לא קתני נמי נגנבו. והא לאו דיוקא הוא לגמרי. בכלל אבדה. גנבה. דכותה לעיל פ"ב מ"ז.

ובעלמא איכא למידק. היכא דתני לתרווייהו כי הא דריש פרקין. והתם אצטריכא ודאי כמ"ש שם.

חייב באחריותם בגניבה ואבידה. ואע"ג דבפ"ב מפרשינן דבדמי אבדה הוי שואל עלייהו כו'. תירץ הראב"ד הנאת שמוש דהכא גריעא. כו'. לפי שירא לקנות בהן סחורה. שמא יבוא המפקיד. כו'. אבל דמי אבדה. יודע שישהא אצלו ימים רבים ע"כ.

ידיעה זו נעלמת באמת. שכך אפשר שיבוא בעל אבדה מיד. כמו המפקיד. וי"ל בלשון אחר. כי מן המפקיד יש לו בושה. כשיראה שנשתמש במעותיו בלי רשות. כי לא לכך נמסרו בידו. אע"פ שמותר מן הדין. משא"כ בדמי אבדה. שאין לו בושת בכך. כיון שטרח ומכר עד שהשיג המעות לטובת המאבד. וכבר הכריז והודיע שיבוא ויטול את שלו. לפיכך אינו מתבייש לגמרי. ואינו נמנע כלל מלהוציאם.