לחם שמים על משנה בבא קמא ט:ד

רי"א כו'. עתי"ט אם בעל הצמר אינו חפץ בצמרו אלא שיתן לו דמי הצמר הרשות בידו. וכ"כ המגיד כו'. שביד בע"ה לתת לו הצמר כו'. ונכון הוא. דהא ר"י קניס ליה. ויהיב ליה דין גזלן. וקנייה אומן לכלי בשינוי. וקיי"ל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן (רמ"ז נתעלמה ממנו הלכה זו). מיהו כי לית לאומן לשלומי ליה במעות. ודאי יהיב ליה צמרו בשויו. דלא גרע מסובין. ועיין בהגה (דש"ע ח"מ סי' שנ"ד) ומ"ש שם בס"ד במו"ק ונראה דהר"מ ס"ל מזיק בעלמא הוי. וקיי"ל שמין שברים לניזק.