לחם שמים על משנה בבא קמא א:ב

נכסים המיוחדים שאם הזיק נכסים של הפקר פטור. כפרש"י. לכאורה הדבר תמוה. כדאיתא בגמרא מאן תבע ליה. אפ"ה לכבוד רש"י גברא רבה אמר מילתא לא תהוי כחוכא. מתריצנא לה. דסד"א אע"ג דאפקריה מריה. לאו אדעתא דהכי אפקריה. אלא שזיכו בו עניים. ודומיא דשביעית דהפקר היא לאכלה. ולא להפסד. מ"מ פטור. לפי שאינן נכסים מיוחדים לאדם אחד. ואין לו תובעים. ושמא אפי' כעובדא דר"ס דהגוזל בארא. דאדעתא דאריא אפקריה. אפ"ה לא מצי למתבעיה כה"ג. דוק. ותלמודא שני שנויא רויחא. ומ"ש הלכתא אהדדי לק"מ. כי ראה רבי כאן דבריו של ר"י בנזק ושנאן סתמא קולא לנתבע. וגבי מיתה בלשון יחיד.

חוץ מרשות המיוחדת ער"ב ותי"ט דודאי ל"ש הזיק מזיק עצמו בחברו או בממונו ונכסיו שהכניסן שלא ברשות. חייב.

והיינו כי הזיק בכוונה. אבל שלא במתכוין. ודאי פטור כה"ג. אע"ג דאדם מועד לעולם. וא"צ להזהר בו לגמרי שלא יזיק לממונו. שהכניס שלא ברשות. ואפילו בפסיק רישיה כו'. כההיא דמלא חצר חברו כדים כו' בעל החצר משבר ויוצא כו'.

הנזק והמזיק עתי"ט לשון תשבי. שתמה למה לא אמר המזיק והמוזק. ע"מ המכה והמוכה. ועם מ"ש לעיל כבר נתיישב זה.

ורמ"ז כתב בזה דברים שאין בהם טעם וריח. כי מ"ש שאין מזיק משמע דווקא מפעיל. ולו יהי כן. וכי בשביל שנמצאו יוצא ועומד בפעל אחד. יגרע מהמזיק היותו יוצא ג"כ. והרי אפילו בלא הקיץ שהוא עומד (מ"ש רמ"ז שמשמש בלשון קל. אשתבש. שאין זה קל. אך פעל עומד יקרא ואשר תשים. הוא יוצא כראוי לו) כתב רד"ק במכלול (דז"א) בפירוש שאם נרצה להשתמש בו בפעל יוצא. הרשות בידינו לעשות כן. כל שכן בתואר ופעל מזיק שלא נמצאהו עומד בשום מקום. ומענינו הוא נלמד. ובכל זאת לא השיב כלום למניעת השמוש במוזק. שהוא תולדה דמזיק. ואם יש מציאות לאב. מדוע יעדר הבן הנקרא לגזרת היוצאים מזיק בשמו הנולד ממנו בדמותו כצלמו. ומ"ש והמכה והמוכה הם יוצאים לשנים. אינו מובן. מי לא משכחת לה בהכאת יד או באגרוף. ומה כל זה עושה לענין הנדרש. ר"ל שלא יאמר בשביל כך מוזק. יקבל פעולתו ע"י אחד או שנים הרפה או החזק. דומה כאילו לא ידע מר. בדקדוק מאי קאמר. ולה"ק קראה מתנמנם אם קרא לא גמר. ודרכי המדקדקים לא שמר.