לחם שמים על משנה בבא בתרא ט:ט

נכסים בחזקתן ולא פירשו ב"ה אי בחזקת יורשי האשה כו'. וכיוון שהנכסים בחזקתה. יכולה היא להוריש השבועה לבניה כו' תו'.

לכאורה דברי תימה הם. מה טיבה של שבועה כאן. הרי בנצ"ב אינה צריכה שבועה. כדקיי"ל בא"ע (ספ"ח. וצ"ו) מיהא איכא לאוקמה בדליתינהו. וכמ"ש שם בס"ד על לשון הטור. ועדיין צ"ע. יע"ש. אלא שמכל מקום מ"ש תי"ט. אינו מדויק כל עיקר. דהא קאי ליה אמ"ד בחזקת יורשי האשה. ומאן שמעת לה. ר"א. והא שמעינן ליה. דסבר אדם מוריש שבועה. עתו'. וק"ל.

איברא לדידי. בלא"ה לק"מ. דכה"ג דמתו שניהם מיתת פתאום. ליכא למיחש להתפסת צררי. ותו אי נמי אתפסה. או מעצמה תפסה. הא ודאי כל מה דאית לה. גבה משתכח. ולא מחזיקינן ריעותא. לומר שהוציאה את שלה מתחת ידיה ומרשותה. ונתנה ליד אחר. דכל מאי דאית ליה לאינש. בידיה וברשותיה קמנטר ליה מסתמא. ואינו מניח את שלו על קרן הצבי. וק"ל. א"כ בודאי כאן נמצא. וכאן היה. וימצא אצלה. על כן אין כאן מקום לשבועה. שוב ראיתי שגם התו' כך כתבו בשם הר"ש. ואע"פ שדחו זה. באמת רבים וגדולים יצאו לחלק בכך. ודידן עדיפא מדהר"ש. וק"ל.