לחם שמים על משנה בבא בתרא ח:א

יש נוחלין ומנחילין והא דלא נקט יש נוחלין זה את זה כו' רשב"ם ר"ל נוחלין זה את זה הול"ל. ולא צריך למתני מנחילין. אבל באמת לא היה מספיק לומר נוחלין זא"ז. להבין ממנו שכל אחד נוחל את חברו. עד שיאמר בלשון כפול. נוחלין זה את זה. וזה את זה. כדי להודיע שהנחלה מתהפכת ממנחיל לנוחל. ומנוחל למנחיל. ואינו מדרך התנא לשנות דרך ארוכה. אבל בחר לשון ערומים קצרה וצחה. כל אמרתו צרופה וברה.

והאיש את אשתו פשיטא דירושת הבעל קודמת. אף לבנים שכבר היה לה מאיש אחר קודם שנשאה זה. וכ"ש לבנים מן הבעל. דמאי שנא בניה. משאר יורשיה. כי לית לה בנים. דהא אינהו נמי דאורייתא. ובעל דרבנן. ואתא דרבנן. ועקר לדאורייתא. וש"מ מהכא נמי. כמה גדולים דברי סופרים. עמ"ש תי"ט. ליישב דרשה דת"כ. באם אינו ענין. להא מילתא. בר מולא הוא עם גברא רבה אחרינא. הרמ"ע ז"ל. בס' יונת אלם. פצ"ט. דקאי כוותיה.