לחם שמים על משנה בבא בתרא ו

זרע פשתן דרובא קונים לזריעה. עמ"ש בס"ד ספ"ט דתרומות.

חייב באחריותן ואפילו היתה שנה שחונה. אם יכולין להשקות ברגל. והשקום כגן הירק. הרי זה חייב. אבל אם היו שנים כשני אליהו. או שפסק המעיין. ודאי אינו חייב כלום.

פטסיאות חברו במ"ז פ"ב דר"ה. ועמ"ש שם.

אשתקד שם מורכב. שתא קדמייתא.

ואם ידוע כו' צ"ל שהלוקח הוא ממקום אחר ולא ידע בו אלא בני אותו מקום של המוכר להם הוא ידוע. דאל"ה הא סבר כו'.

בית אלמנות לבתו אבל בחיי בעלה כו'. אין דרך חתן לדור עם חמיו. קשיא לי טובא. דהא איפכא שמעינן ממתני' ה' פרק ח' דעירובין. דעביד אינש דדייר עם חתנו. ולא עם בנו. וי"ל בדוחק. אע"ג דניחא ליה ודאי. התם בקרובי דעתא תליא. איברא משום הנך טעמי דהכא. קמ"ל דלא שפיר דמי. והתם נמי לאו בדירה ממש איירי אלא באכסניא באקראי עסקינן. משו"ה ליכא חששות דאתמרו הכא. ותו דהא בחמות לא איירי התם. דלא אזל אלא איהו לחוד. הילכך בבתו ניחא ליה טפי. מכלתיה דלא דיירא גביה. דהא ודאי משום דלא מתדר להו בהדדי. להכי דייר בנו באפי נפשיה. דלא הוי מקבל ליה לכלתיה למידר גביה. השתא נמי דאזיל לגבי בריה לבקרו. אין רצונו להתעכב אצלו. ואינו מסיע ביתו מלבו בשבילו. ודוק. עמ"ש בס"ד בחייתא דקיטרא (שי"ע סל"ב) והוי יודע דבהאי מילתא. דקמ"ל אגב אורחא בעלמא. איסורא נמי איתא. ואיכא מ"ד דמנגדינן ליה. וכ"פ הרמב"ם ז"ל. אע"ג דאנן קיי"ל כנהרדעי. דלא מנגיד רב אלא אמאן דקדיש בביאה. מיהא לא שרי לה. ואיסורא כדקאי קאי. אלא שהתו' כתבו. שעל זה סמכו להקל האידנא. ולכן השמיטו זכרונה כל פוסקי הלכות סדורות שבידינו. ותמהתי על זה. מי ילפינן ממקלקלתא. אלא שהדוחק ועול גלות התיר לעצמו. מה שאינו מן הדין. וכמו שמצינו בכמה דברים כיוצא בזו. שאין כח ביד חכמי הדורות. למחות בקולות הנהוגות חוץ לשורת הדין. והנזהר בדברי חכמים. עליו תבוא ברכת טוב.

טרקלין עתשו' הרמ"ע (סימן מ"ה) ושם מפרש טרקלין. מלשון טרוקו גלי. ופירושו לינה נעילה. עלח"ש פ"ד דאבות מי"ג.

היכל וכותליו עמ"ש בס"ד בלח"ש רפ"ה דיומא.

מי שי"ל בור דווקא. דאילו חדר דרכו ליכנס שם כו'. וכה"נ לא תקנו כלום. אע"ג דחששה דחשד. במקומה עומדת. וגדולה היא משל דרך הבור. מ"מ לא יכלו חכמים להעמידה על הדין. להפסיד לזה ביתו. משום חשש בעלמא (משא"כ בבור. דאפשר בתקנתא) ולא עדיף מחתן הדר בבית חמיו. דגריע טפי. כמ"ש בן סירא. ואפ"ה לא מצו רבנן למחויי ביה. ולמכפייה דלא למידר גביה. היכא דלא אשכח ביתא אחרינא אי נמי דלא מתדר ליה אלא גביה. דהא לא אשכחן בשום דוכתא. דאשמעינן איסורא בהדיא. אלא רב לחוד הוא דמנגיד עלה למ"ד. ופליגי נמי נהרדעי אליביה.

אבל זה עושה לו פותחת. וזה עושה פותחת. ודאי כל דאפשר לתקוני. מתקנינן.

עושה כו'. מנעול בפני עצמו. עם מפתח מיוחד לו.

מי שי"ל גנה כו' כגון יורשים כו'. אבל בנקח גנה כו' תי"ט. ור"ל בלקח מחברו בעל הגנה. וקיצר יותר מדאי. כי הי"ל לכתוב כן באר היטב.

מה שנתן נתן ואע"פ שבטעות היה.

היה נ"ל פשוט. דהיינו טעמא כיון דאיהו מחל להו מדעתיה. ואינהו קנו לה בהילוכא. גמר ומקני אף בטעות. דאסיק אדעתיה דלא מצי לאשתעויי דינא בהדי רבים. דקדירא דבי שותפי (לא קרירא כו') הוא.

משו"ה לא דמי למחילה בטעות דעלמא. דהכא איהו דאפסיד אנפשיה. יאוש בעלים הוא. ודרך הרבים. מאן שביק מאן מחיל. וזה היה ישר בעיני. אלא שעדיין צריך ליישב סוגיא דהלמודא.

המעמד שהיו עושין שבעה מעמדות כו'. ולי נראה יותר נכון לומר. שהם מכוונים כנגד פרקי שנות האדם. אם ימלא ימיו. שבעה עדנין יחלפון עלוהי. ילדות. נערות. עלמות. בחרות. עמידה. זקנה. וישישות. כולם הבל. ורהבם עמל וחבל. סופן אביל.

והבוכין עלח"ש מ"ה פ"ד דעירובין.