לחם שמים על משנה בבא בתרא ה:ט

השולח בנו קטן. צריך לבאר עד מתי הוא קטן לענין זה ונ"ל עד שהגיע לעונת הפעוטות. כבר שית. כבר שבע. כל חד לפום חורפיה. ואחד הזכר. אחת הנקבה. במשמע.

חנוני חייב כתו'. דאם היה מחזיר אותו פונדיון עצמו לתנוק. ה"נ דהוה פטור.

ואינו נ"ל. עיין כיוצא בה בי"ד (סימן שמ"ט) בהגה. כשהיו או"א מזרקין עליו כלים. ועמד אחד והצילן. אם אח"כ החזירן להם. חייב לשלם. דהוי כזרקן למקום גדודי חיה ולסטים (דהכי קיי"ל באבדה. משהגיעה לידו. נתחייב בשמירתה. ואפילו משנטפל בה. מתחייב להחזירה).

ואם בגדולים בני דעת ובשל עצמן כך. ק"ו לכאן.