לחם שמים על משנה בבא בתרא ג:ג

שנתת לי במתנה בשטר בעדים. וצ"ע כשטוען שמחלת לי. מאחר שאכלתיה שני חזקה ושתקת. דאנן סהדי. אם לא היכא דהויא מחילה בטעות. או בשעת חירום. שלא היה יכול למחות ודוק. ולר"י אף נאלתר הוי חזקה.

האומנין אין יכולין לטעון נקוחים בכלים שבידיהם משל אחרים. וה"מ כשהכלי מצוי בפנינו ביד האומן. כתי"ט ואין הכוונה בפנינו ב"ד כשטוען עליו. דודאי הוא נאמן. ע"כ. וזה הפך המבואר בגמרא גבי רמאי דפומבדיתא. דאי חכים הוא. משוי ליה ראה. וכן מבואר להדיא בסימן קל"ג ע"פ תשובת הרא"ש. ובסימן קל"ד ס"ב. אמנם בסע"ב בהגה. כתוב כדבריו. וצ"ע. שוב ראיתי בסקל"ג העיר סמ"ע בזה. וצל"ע.

כמחזיק אע"פ שבא מחמת טענה.

כנותן מתנה וה"ה למוכר. ולא נקטיה. משום דאורחיה למקני בכסף.