לחם שמים על משנה בבא בתרא ב:ה

מרחיקין את הסולם מן השובך וז"ל הטור היה לחברו שובך סמוך לכותל כו' צריך להרחיק מן הכותל ד"א ע"כ. והכי מסתבר לתי"ט. ואני אומר אין זה במשמע לשון המשנה. שלא שנינו הרחקה. אלא מן השובך. לא מן הכותל. גם קשה לצייר העמדת סולם באויר. לפיכך לשון הטור בכאן. רחוק מכליותי.

וראיתי לרמ"ז שכתב וי"ל מאי איריא שבין שתי חצרות כו'. ולא ידענא מאי קאמר.

שגר עמ"ש בלחם נקודים. ברכות פ"ד מ"ג.

וחוץ מחמשים אמה של מוצאו. דודאי לא מהני שובכין כו' נ"י. ותמיהני על מהרש"ך שכתב טעמא משום דרובא עוברי דרכים עכו"ם. דהא במ"ב פ"ב דב"מ (עמ"ש שם בס"ד) מוכח דאין בגוזלות סימן. וא"כ אפילו רוב עוברי דרכים ישראל. שרי. עכ"ל תי"ט. וצ"ע דוק.

וז"ל רמ"ז תמיהתו על התו' דכתבו דאזלינן בתר רובא דעלמא. וטעמא נראה משום דאי כנ"י. מאן לימא לן דידע ודאייאש ע"כ. והא לאו מילתא היא לפי דעתי. כי נפול זה. אינו עשוי ליטלו אלא ביד. ומיד שנופל מידו. מרגיש בו.