לחם שמים על משנה בבא בתרא י:ח

הרי החונק כו'. כתוב גאון בשעריו. פירוש היה חונק. הוא שמחזיק בבעל חובו שיפרעהו. ועבר שמעון ואמר הניחהו ואני אתן. משמע דלאו חונק ממש קאמר נ"י. ר"ל דאי בחונק ממש. הא ודאי מצוה קעביד. ואנוס הוא שלא לעמוד על דם רעו. והיכי פליג ר"י. וקיי"ל כותיה. אכן נ"י גופיה לא ס"ל כהאי פירושא. כדמשמע ממאי דכתב תי"ט בדבור הסמוך בשמו. א"נ איכא לפרושי. דקסבר נ"י בדעת הגאון. אע"ג דלאו בחונק ממש. ולא ברשיעי כה"ג עסקינן. אבל לעולם באונסא מיהת קמיירי. אבל זה דוחק בכוונתו. כי איזה שיעור לדבר. וכה"ג ודאי צריך לאודועי. ולפרושי היכי דמי. איברא לענ"ד מתניתין מתוקמא שכיר כמשמעה. והכא במאי עסקינן. ביש לו ואינו רוצה לקיים מצות פריעת ב"ח. דכופין עליה ומכין אותו עד שתצא נפשו. ומאי החונק. ע"פ גזרת ב"ד ושלוחיהם. ואפילו תימא איהו גופיה נמי מצי עביד. היכא דאיכא פסידא ופסיקא מילתא.

והשתא החונק ממש קתני ודאי. ואפ"ה סבר בן ננס דמיפטר. מטעמא דלא על אמונתו הלוהו. ור"י חלוק עליו אף בחנוק. משום דודאי אפסדיה. ודמי לערב בשעת מתן מעות. כיון שעל פיו שלחו חפשי. ואכל הלה וחדי. ולא אשכח לאשתלומי מניה דהיאך מידי. וכיון דאתינן להכי. לק"מ מ"ש נ"י מערב דכתובה. פשיטא דשני ושני. ולא דמיין להדדי לגמרי. וזה כפתור ופרח ותו לא מידי.