לחם שמים על משנה ערכין ח:ה

המחרים כו' עבדו. אע"ג דעבד עברי גופו קנוי. כדאמרינן פ"ק דקדושין.

מכל מקום אין לאדון רשות למכרו לאחר. כמו בהמה.

רבי אומר נראין כו'. ומ"ש הרע"ב מדנחית ר' לפרושי מלתיה דר"ש. ש"מ דהלכה כר"ש. ואיכא למדחי דלהכי נחית דלא תקשה עליה כו' ע"כ תי"ט.

לא הבנתי זה. ואיה מצא סוגיא כיוצא בה. שטורח רבי לפרש דברי תנא. אע"פ שאינו סובר כמותו. רק שלא יקשה עליו מאומה. דבר זה צריך עדות וראיה. ועוד יש לתמוה גם על הרע"ב גם על הר"מ. מי הזקיקם לכך. דרבי לפרושי נחית. וכ"ש לומר שרבי לא באר דעתו. אדרבה כך היה לו לומר. שרבי ודאי באר דעתו. שהלכה היא. שהרי אמר נראין דברי ר"י בקרקעות. שאף ר"ש מודה לו. ונראין דברי ר"ש במטלטלין. שטעמו ונימוקו עמו. א"כ פשיטא הילכתא כוותיה. ובכל מקום הלכה כדברי המכריע. ואלמלא נתן רשות להגיה. הייתי מוחק מלת לא. וצריך להיות ורבי באר דעתו.