לחם שמים על משנה ערכין ו:ה

בצבע כתי"ט ויראה דבגדים צבועין. קרוים צבע בלשון משנה. ואולי ישתנה משקלו כו' עכ"ל. ואינו כן. אבל בגמרא פ"ט דקמא משמע דצבע לשון תואר. גרסינן. בשקל גנב. והוא הצובע שעושה מלאכת הצביעה.

שצבען לשמן הא דבעי הכא מעשה בגופייהו. ולא כייל להו עם סנדלים בחדא. והול"ל ולא בכסות וסנדלים שלקחן לשמן. אורחא דמילתא נקיט. משום שהאשה חייבת לעשות בצמר. ומיירי בכסות שעשתה. ורבותא קמ"ל נמי בהכי אגב אורחא. דמשו"ה לאו דידה נינהו. עד שיעשה מעשה ויצבעם. ולא סגי במאי דעבדה אדעתא דידה. אלא עד שיעשה הוא מעשה המוכיח לשמן. וכהאי גוונא סגי. אע"ג דאינו אלא צבע. שוב אין לו זכות באותו צבע. ואע"פ שלא עשה מעשה בגוף הבגד. קס"ד דלא נפיק מרשותיה. קמ"ל דהצבע מושך הכסות אחריו. והשתא הוה אתי שפיר טפי. לישנא דצבע בשש נקודות. אי לאו דלישנא דגמרא הנ"ל. לא משמע הכי כנ"ל. אלא באומן של מלאכת צביעה עסקינן. שהוא המקדיש והמעריך.