לחם שמים על משנה ערכין ב:ה

אין פוחתין מששה טלאים צ"ע מ"ט הפסיק בזו. בין מניני כלי הזמר. שהתחיל בהן.

כדי לשבת ובי"ט כו' לסימנא בעלמא נקטיה. דהא תמידים ומוספים טובא הוו. גמרא.

ונ"ל ה"פ. ודאי מוספין לא צריכי בקור ד' ימים. דהא אף בב"בג. לא גמיר ג"ש אלא בתמיד. ואין לך בו אלא חדושו. מניין לנו להוסיף עליו. אלא דלא ליקשי לך לישנא דמתניתין כדי לשבת. דמשמע ששה טלאים מספיקים לכל הקרבנות של שלשה ימים אלו. דהא סתמא תנן. ולא פריש תנא כדי לתמידים של כו'. אהא קמקשי טובא הוו עם מוספין. ומשני. סימנא בעלמא. ולעולם אתמידין לחוד קאי.

אין פוחתין משתי חצוצרות קראי כתיבי בהדיא. עחי' גמרא בס"ד.

ותו דלא סגי בלא"ה לשופר של ר"ה דמקדש. דבעינן שתי חצוצרות מן הצדדים. וקרא נמי אצטריך לחצוצרות דתעניות. וליכא למידק מ"ט לא נסיב תנא שני שופרות לתעניות. דשופר כיון דאיתיה בגבולין. לא נקטיה הכא. עי"ל דלא מני הכא. אלא צרכי העבודה. עמ"ש שילהי תמיד בס"ד.

ומוסיפין כו'. בגמרא מפרש עד ק"ך. והרמ"כ שאין מוסיפין יותר אפשר שהוא רמז לחצוצרות דמשה שנשתמש בהן כל ימי חייו. שהן ק"ך. ולא נשתמש בהן אדם אחר. אלא המה מידו נגזרו. ובא הרמז כנגד זה. שלא עמדו חצוצרות ראשונות בעולם יותר משני חיי משה. כי עמו ספו תמו.

מתשעה כנורות עיין חידושי גמרא.