לחם דמעה על איכה ה:ח

ואמר עבדים משלו בנו פורק אין מידם. שמעתי אומרים בשם המקובל האלקי מהורר"מ קורדווי"רו ז"ל שהכונה בזה עבדים משלו בנו ולא העבדים החשובים שכשמביאים איזה משא עליהם יש עבדים פחותים למטה מהם ופורקים את משאם מעליהם אלא העבדים שמשלו בנו הם העבדים היותר פחותים שאין מי שיסייע אותם לפרוק את משאם מעליהם אלא הם עצמם פורקים המשא מעליהם וז"ש פורק אין מידם העבדים שמשלו בנו הם אותם שפורק אין מידם שהם היותר פחותים:

אי נמי אמר מ"ש רז"ל על היו צריה לראש כל המיצר לישראל נעשה ראש וז"ש עבדים משלו בנו העבדים נעשו מושלים והיו לראש בני עמנו ובסבתינו על שהיצרו אותנו ולא היתה ממשלתם ממשלה מועטת אלא המלך שהיה בא על ישראל מיד היה עולה עד שהיה מולך בכיפה וז"ש פורק אין מידם ממשלת העבדים שעלו לגדולה בסבתינו לא היתה נקלה אלא באופן כי פורק אין מידם חין מי שניצול מידם שלא יהיו כבושים תחת ידיהם כי היו מושלים על כל העולם:

ואמר בנפשנו נביא לחמנו וכו'. ספר מגודל הרעב הכבד אשר בארץ ואם ישבו בארץ ימותו ברעב וגם אם היו יוצאים לחוץ להביא מזונות גם כן היו יראים מפני חרב המדבר כי יצאו עליהם ליסטים מזוינים ויהרגום ועכ"ז בחרו ברע במיעוטו והיו מסכנים את נפשם בסכנת נפשות מפני חרב המדבר והיו הולכים להביא להם טרף כי טובים היו חללי חרב מחללי רעב וז"א בנפשינו נביא לחמנו כו' כלומר במה שאנו משימים נפשינו בכפינו נביא לחמנו מפני חרב המדבר ובלכתנו דרך שם אפשר שיהרגונו ועכ"ז בסכנת נפשנו נביא לחמנו וכו':

אי נמי אמר בנפשינו נביא לחמנו. כי כשהיינו הולכים לקנות לחם לא היינו יכולים להביא את הלחם בידינו מפני חרב האויבים שיקחו אותו מידינו אלא שם במקום שהיו מוכרים אותו לנו שמה היינו אוכלים אותו באופן כי בנפשנו ובתוך מעינו אשר שם מושב הנפש החיונית וכד"א ברכי נפשי את ה' וכל קרבי וגומר ובתוך נפשנו ובתוך קרבנו אנו מביאים לחמנו מפני חרב המדבר מפחד שאם נביא אותו בידינו יקחו אותו:

והמתרגם ז"ל תרגם מצרי' יהבנא סטר לאתפרנסא תמן ולאתור למשבע לחמא ומדנקט במצרים לאתפרנסא ובאשור למשבע לחמא נראה שסובר כי מש"ה לשבוע לחם לא קאי אלא לאשור אבל מה שנתנו יד למצרים לאתפרנסא תמן הכונה כי בראשונה בראותם כי מצרים היא מבורכת בכל מכל כל כד"א כגן ה' כארץ מצרים וכן נאמר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים וכו' ואין צריך לומר ריבוי הלחם כי לריבוייו אינו נחשב אפילו כעפרא דארעא ולכן בהיות ארץ מצרים חשובה בכל מיני פרנסה בראשונה למצרים נתנו יד לאתפרנסא תמן וכאשר ראינו כי גם שם לא הונח לנו אז ירדנו לאשור גם אם אינה שלימה כ"כ בשאר מיני פרנס' לפחות לחם לא יחסר והלכנו שם לשבוע לחם וגם אפשר כי מ"ש לאתפרנסא כולל גם ענין המלבוש שנקרא בדברי רז"ל פרנסה וזה כי במצרים יש בזול לחם לאכול ובגד ללבוש ממיני צבעונין מצמר ופשתים כי הכל נקרא פרנסה. גם פירש מ"ש עבדים משלו בנו על בני חם דאתיהיבו עבדין לבנוי דשם:

והר"ם אלמושנינו ז"ל כתב אבותינו חטאו ואינם וכו'. הנה מלת ואינם אפשר שתובן על שאינם נמצאים שם אז וברחו להם ואפשר שתובן על העדרם לגמרי שכבר מתו. ואם ר"ל על אותם שברחו להם בזמן החרבן ובאו בניהם ביד האויבים יאמרו הבנים אבותינו חטאו אל האויבים הלוכדים אותנו במה שברחו מתוך העיר ואינם פה ועל כן אנחנו עונותיהם והוא עון הבריחה סבלנו שרוצים להנק' בנו על עונות אבותינו שלא רצו להשתעבד אליהם וברחו אליהם:

ואם רצה על אבותינו הקדמונים שכבר מתו והוא היותר נכון יאמר שאבותינו חטאו פעמים רבות לפניו ית' והשי"ת הוא פוקד עון אבות על בנים ועל כן אנחנו עונותיהם סבלנו בגלות המר והנמהר וחרבן בית קדשנו ותפארתנו:

וביאר הגלות הנמשך לנו בעון אבותינו והוא שעבדים ופחותים משלו בנו והם הכשדים אשר אמר עליהם השי"ת יעבדוך עמים אך עתה בזמן החורבן אינו כמו הזמן הקדמון כשהיו אבותינו נמסרים בידם שהיה מרע"ה עומד בפרץ ומצילם מידם אך עתה פורק ומציל מידם כמו מרע"ה אין לנו וז"א פורק אין מידם שהוא כאלו אמר מציל אין מידם וע"ד ויפרקנו מצרינו וכו' כמ"ש הראב"ע ז"ל.

ואפשר שיהיה הפסוק הזה מקושר עם הפסוק הקודם וגזירתו וכאלו אמר שנתנו יד למצרים ולאשור לשבוע לחם והם בעון אבותינו שחטאו להם שהיו סבת טביעתם בים וכן היו סבת רעת אשור ואנחנו עונותיהם סבלנו ועל כן לא רצו לחמול עלינו כמה שנשבענו לעובדם ופשטנו להם יד שירחמו עלינו יען אבותינו חטאו להם ואינם נמצאים להנקם מהם ועל כן אנחנו עונותיהם סבלנו:

ולפ"ז יאמר שאלה מצרים ואשור שהיו אצלנו במדרגת עבדים או שאר האומות שהיו תחתינו בזמן ממלכתינו שהיו תחת יהודה עתה הם משלו בנו ולהיות שהיו עבדים לנו כל ימי היותם תחתינו על כן פורק אין מידם כי לא ירצו ולא יסכימו שיפרקו אותנו יען היו עבדינו ואנחנו לא הסכמנו בהצלת' והם מודדים לנו מכ"מ וז"א עבדים משלו בנו וגומר ר"ל יען עבדים שלנו משלו בנו תחת היותם תחתינו היינו תחתיהם על כן אין פורק מידם כי הם מעכבים בדבר ואף על פי שימצא פורק ופודה ומציל אותנו הם אינם מסכימים כי רוצים להנקם ממנו ונמצא שהעדר הפורק הוא מידם וז"א פורק אין מידם:

אמר עוד בנפשנו נביא לחמנו וכו' עורנו וכו'. ספר המקונן הפלגת הרעב אשר היה בזמן ההוא באומרו בנפשנו נביא לחמנו וכו' והכונה הנכונה בו שעם היות שהלחם היה שלנו לא היינו מביאים ממנו מן הגורן רק להשיב נפש לבד כלומר מה שיספיק לקיום נפשנו וזהו בנפשנו נביא לחמנו כלומר בעד נפשנו לבד לא לתענוג גופני רק לקיום הנפש לבד נביא לחמנו כלומר עם היות לנו לחם רב שלנו אין אנחנו מביאין ממנו רק הצריך בעד נפשנו מפני שאנחנו יראים פן ידבקונו בחרב אויבינו אם נביא נוסף על הצריך להשיב נפש וז"א מפני חרב המדבר כלומר מפני חרב המדבר לא נביא לחמנו רק כדי קיום נפשנו:

ובכן עורנו כתנור נכמרו ונתחממו העורות שאין ליחות המזון עובר אליו למיעוטו ומפני רעדת הרעב שמתחזק מעט מעט להעדר השובע על כן נכמרו העורות כמו כי נכמרו רחמיו כו' כדפרש"י ז"ל וז"א עורנו כתנור נכמרו וגו' כי נתחממו העורות מפני הפחד והרעדה המתחייבים מהרעב שנעדר הלחות מהתפשט עד הקצוות שהם העורות וזהו המכוון באומרו מפני זלעפות רעב ר"ל מפני הפחד והרעדה הנמשכים מהרעב והוא מה שיקרה בו מהעדר המזון אל האיברים כנודע:

ואפשר שיפורש הפסוק הראשון הזה ע"ד שפי' בפסוק מימינו בכסף שתינו והכונה כי אם היות הלחם שלנו נביא אותו מן הגורן אל בתינו בתמורת נפשנו שנשעבד נפשנו אל האויבים כדי שיניחו לנו להביא לחמנו אל ביתינו לאכול וכאילו אמר שנמכרנו להם לעבדים ונתננו להם נפשנו תחת לחמנו עם היותו שלנו וכל זה עשינו מפני חרב המדבר כי אם לא נעשה כן יהרגונו ועל כן בחרנו משתים רעות הקלה שבשתיהם וז"א מפני חרב המדבר כלומר מפני זו בחרנו זו כאמור:

ולפ"ז מ"ש עורנו כתנור וגו'. יר' כי עם היות שהיה לנו לאכול כי שעבדנו נפשינו תחת לחמינו כדי שיעזבו לחמנו בידינו כנזכר הנה עכ"ז מפחד שאנחנו יראים שאחר תום לחמנו לא נמצא עוד לחם לאכול כי זה שנתנו לנו תחת נפשנו שנשתעבדנו אליהם הסכימו בו יען היה לחמנו אך לא נקוה שיתנו לנו מלחמם ועל כן אנו יראים מאד מהרעב כלומר שנבוא לידי רעב ומאותו הפחד עורנו כתנור נכמרו עם היות שכעת אין אנחנו רעבים וז"א מפני זלעפות רעב ע"ד זלעפה אחזתני כו' ר"ל מפני יראה ופחד הרעב שימשך לנו אחר תום האוכל והלחם שלנו ע"ד ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן וכו' שהכונה בו שלא ירגשו השובע מפני יראת הרעב שיבא אחרי כן שיהיו יראים ממנו:

ואפשר שיאמר שבעבור נפשנו כלומר להציל נפשנו מן המות בחרנו בצער הרעב והבאנו אנחנו לחמינו אל האויבים כדי שלא יהרגונו וז"א בנפשנו נביא לחמנו ר"ל בעבור נפשנו שלא יקחו את נפשנו נביא אנחנו בידינו לחמנו אל העבדים שמשלו בנו אשר זכרם לעיל וזה עשינו מפני חרב המדבר שהיתה עלינו להורגנו אם לא היינו עושים כן ובחרנו ברע במיעוטו והוא בחיר' החיים לפי שעה ונמשך מזה שהתחלנו מעט מעט למות מעצמנו ברעב כי עורנו כתנור נכמרו כבר מפני שריפת הרעב עצמו שכבר היינו רעבים ללחם ואיננו ומה גם בהיותינו אנחנו מביאים אותו אליהם ועינינו רואות וכלות אליו ואין לאל ידינו לאכול ממנו ומדאגה מזה המין מהרע' שלחמנו בידינו ואנחנו רעבים באש ושריפ' זה הצער נתחממו עורנו כתנור המתחמ' באש אשר הושם בתוכו וז"א מפני זלעפות רעב והוא כמו ורוח זלעפות שהוא שריפה כרש"י ז"ל עכ"ל:

והרב מורי זלה"ה כתב עבדים משלו בנו וכו'. ירצה הגענו למדרגה תחתונה שהעבדים משלו בנו כלומר בגדולי הערך כמונו ואף אם דרך העולם שכשרואים חשובים וגדולים שמשעבדים אותם עבדים נבזים אשר מאסו המשועבדים את אבותם לשית עם כלבי צאנם כל העם הרואים מרחמים עליה' ובפרט בזמן שמשעבדים בהם בחזקה מצילין אותם בזוכרם ימי עולם ושנים קדמוניות ואת ערך חשיבותם מקדמת דנא עכ"ז עלינו נשתנו סדרי בראשית ומנהג העולם שעבדים משלו בנו ואין פורק מידם:

או ירצה שידוע שכשהעבד הוא תחת אדון בן חורין הוא קרוב לשכר ולהפסד שאם רבו רוצה לשעבדו משעבדו וכשרוצה להקל מעליו הרשות בידו שאין רשות אחרים עליו ועל דעת עצמו הוא עושה אמנם כשהם נמסרים תחת רשות עבדים אשר ממשלת אדוניהם עליהם וצוה עליהם לשעבדם אינו יכול העבד להקל מעליהם בלתי רשות כי אינו ברשות עצמו ואם כן נמצא שהשעבוד הוא בידם ופריקת השעבוד אינו בידם וז"ש עבדים משלו בנו והיות איזה מהם פורק איו מידם כמ"ש:

או ירצה עבדים משלו בנו מלשון משל ושנינה כלומר אפי' העבדים משלו משלים להרחיב פיהם בבזיון ישר' והסבה לפי שפורק אין מידם ישראל ומצד שהם רואים אותם בבזיון גדול כזה הם להם למשל ולשנינה: