לחם דמעה על איכה ה:ה

אמר עוד על צוארינו נרדפנו וכו'. לפי שלמעלה סיפר איך כל יגיעם אכל צר באומרו נחלתינו וגומר מימינו וגומר עצינו וגומר ועל צוארינו נרדפנו. והטעם לפי שיייגענו במה שלא הונח לנו כי הנה האדם אשר כל יגיעו יהיה בעסקי העולם הזה כמו נחלות ובתים וכיוצא ולאסוף ממון הנה הוא יצבור ולא ידע מי אוספם כי אפשר שהוא עושר שמור לאחרים שהם בעליו ומה שיגע לא הונח לו אמנם היגע בתורה הנה תורתו היא שמורה לו ואין מי שיקחה ממנו כי אינו דבר הניטל ביד שיוכלו להניחה לו כי תורתו בתוך מעיו וא"א ליטלה ממנו לא בעה"ז ולא בעה"ב וכמש"ה בהתהלכך תנחה אותך בעה"ז בשכבך תשמור עליך בקבר וכו' וז"א בכאן יגענו לא הונח לנו כלומר כל הבא עלינו הוא לפי שיגענו בדבר שלא הונת לנו והם הנחלות והבתים שהזכיר אבל נהפכו לזרים ולנכרים ואם היינו עוסקים בתורה ובמצות לא היה בא עלינו מה שבא מהצרות אשר ספר:

אי נמי אמר נחלתינו נהפכה לזרים. אפשר שכונת המקונן היה לקונן איך הנחלה שהנחיל לנו הב"ה נהפכה עתה לזרים כי היה ראוי שיקיים השי"ת מאמר יפתח לבני עמון את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש וגומר ולא כן היה אבל מה שהנחילנו והורישנו השי"ת נהפכה לזרים והיה מן הראוי שלא יצליחו בה ותהיה משכלת אותם ואוכלת אותם כי הם זרים אצלה ועכ"ז ראה ראינו כי נהפכה לזרים האלו היפכה את טבעה כי עד עתה לא יכלה הארץ הזאת לשאת זרים בתוכה אבל ותקיא הארץ את יושביה הראשוכים ועתה בראותיכו כי הזרים הצליחו בתוכה כר' כי נחלתינו נהפכה מטבעה לטבע הזרים וסברה וקבלה אותם בסבר פכים יפות וההפוך היה מן הקצה אל הקצה עד שלה' היתה מקבלת בסבר פנים יפות ולנו היתה מקיאה אותכו וז"א בתינו לנכרים כלומר בתינו הם הבתים בעצמם נהפכו לנו לנכרים כי התנכרו לנו וזה כי ידוע משז"ל כי בית תינוק ואשה הם סימן ולפעמים רבות הבית בעצמו היה לאדם סי' או לרע או להטיב וז"ש בתיכו הם בעצמם נהפכו לנו לנכרים כי התנכרו לנו ובהיותינו שוננים בהם לעולם היינו הולכים לאחור ולא לפנים וכינוי נכרים שב אל הבתים עצמם כי בנת הוא לשון זכר כמד"א הבית הזה אתה בונה וכן ברז"ל בית זה אני מוכר לך וכו' וסיפר איך בתיהם בעצמם הוא לסימן רע להם וזה כי בשכנם בתוכם היו בניהם יתומים ונשותיהם אלמנות וז"א תכף יתומים היינו וגומר וכן בענין מזונותיהם היו הולכים לאחור ולא לפנים כי אפילו המים והעצים לא היו משיגים לקנות וז"א מימינו בכסף שתינו כו' ועל צוארנו נרדפנו ועם היות שיגענו ולמצא טרף לביתינו לא הונח לנו כי לא היינו משתכרים אפילו כדי לקנות המים והעצים כ"ש לקנות לחם ולכן כאשר ראינו כי הארץ היתה מקיאה אותנו ולא הונח לנו תכף עזבנו את הארץ ונתפזרנו מהם למצרים ומהם לאשור ולמצרים נתנו יד כלו' הושטנו את ידינו אליהם כדי להסמך כאדם המושיט ידו להשען על חבירו שלא יפול כן אנחנו נתנו יד והושטנו ידינו להסמך על מצרים ועל אשור כדי לשבוע לחם כי שם הלחם בזול ולפחות כדי לשבוע מלחם לבד הלכנו לשם בראותינו כי הקיאנו בתינו אותנו:

ובמדרש ירמיה קורא אותה נחלתינו ישעיה קורא אותה בית קדשנו ותפארתנו בא אסף ואמר לא נחלתינו היא ולא בית קדשנו ותפארתנו היא אלא באו גוים לתוך שלך הדא הוא דכתיב אלהים באו גוים בנחלתך וגומר ע"כ:

וכונת רז"ל היא כי ירמיה אמר גם אם לא היה בירושלים רק בחינה זו אשר היא כבר היתה נחלתינו שהנחילנו ה' אלהינו והיה ראוי שאותו נירש לעולם ועד וכיון שהוא ית' נתנה נחלה לישראל עבדו כי לעולם חסדו היה מן הראוי שימשך המתנה הזאת ולא יהיה לה הפסק ולכ"א ראוי לקונן אפילו על זאת החלוקה לבדה איך נחלתינו נהפכה לזרים והנה ירמיה לא הזכיר כי אם בבחינת ישראל על היותה נחלתינו ואיך נהפכה לזרים:

בא ישעיה וצירף ב' בחינות והיה מקונן על שתיהם אם בבחינת ישראל ואם בבחינת השי"ת וז"ש בית קדשנו ותפארתנו אשר היא בחינת ישראל כי המקדש היה תפארת ישראל וגם בחינה שנית והיא הנוגע לכבוד השי"ת וה"א אשר הללוך אבותינו היה לשרפת אש כי מקום הילולו ית' לא היה ראוי שיהיה לשרפת אש:

בא אסף ואמר לא נחלתינו היא כלומר אין לקונן על בחינת היותה נחלתינו לבד כאשר עשה ירמיה ולא לצרף ולקונן על ב' הבחינות כאשר עשה ישעיה וז"א ולא בית קדשנו ותפארתנו היא כי אין להשוות בחינתינו לבחינתו ית' כי מה לתבן את הבר אבל ראוי לקונן על דבר כבוד שמו ית' לבד וז"ש אלא באו גוים לתוך שלך הלא הוא דכתיב אלהים באו גוים בנחלתיך וגומר.

וכפי מ"ש רז"ל בפסוק ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך שהכונה שצפה ב"ה ראשון ושני שהיה עתיד לבנות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובכה על חורבנן וקרא' צוארי אפשר שז"א בכאן על צוארנו נרדפנו כי לעולם נרדפנו מהאומות על ענין הב"ה שהיה לנו ועליו נרדפנו פעם ראשונה ושניה כדי להחריבו באופן כי מה שיגענו בבנינו בראשונה ובשניה לא הונח לנו רק החריבו אותה האומות: גם אפשר שרמז לטורח שטרחו ישראל בבנין בית שני שלא היו מניחים להם להיות יגעים בבניינו אבל קמו עליהם מונעים רבים כמסופר בד"ה וז"א יגענו ולא הונח לנו לייגע בו כי היו רוצים למנוע אותנו: