לחם דמעה על איכה ה:יב

ואמר שרים בידם נתלו. הכונה אפשר כי השרים הם בעצמם אבדו עצמם לדעת ותלו את עצמם בידם ממש ותבחר מחנק נפשם כי יראו פן יתעללו בהם האויבי' על היותם שרי המדינה כי כן דרך האויבים הכובשים את העיר כי להמון העם מוליכין אותם בשביה לעבדים ולשפחות אמנם לשרי העיר הם מתעללי' בהם בעשות בהם משפטים בל ידעום ומיראתם מזה הם בידם ממש נתלו ונחנקו ומה גם כי השרים שהיו שרים רבים ונכבדים במעלה ושררה רבה ולעבדים ושפחות לא רצו להיות עבדים לעבדים אבל בחר מחנק נפשם ונתלו בידם ואומרו פני זקני' לא נהדרו הכונה שאלו השרים אשר בידם נתלו עדיין היו בחורי חמד שלא הגיעו לימי הזקנ' פניהם לא נהדרו עדיין בזקנה וז"א פני זקנים לא נהדרו כלומר היות פניהם פני זקנים עדיין לא נהדרו בזה כי בחורים היו ועכ"ז לא חשו על חייהם ובידם ממש נתלו מיראתם כדאמרן אמנם שאר הבחורים מהמון העם כי ידעו שלא יהרגו הא יבים אותם רק שיהיו שבויים תחת ידם להתעסק במלאכת אדוניהם אלו סברו וקבלו על המלאכה עליהם ולא רצו להמי' את עצמם וז"א בחורים טחון נשאו על כתפם וסברו וקבילו:

אי נמי אמר כי מה שנתלו ונהרגו השרים ע"י האויבים ראוי לומר כי ה"ל כאילו השרים בעצמם ובידם נתלו לפי שהם בידם סבבו את תלייתם שתלאום לפי שבהיותם בשררתם גברה גאותם וגאונ' כי פני זקנים לא נהדרו ואפילו בזקנים ובחכמים היו מזלזלים כי אין זקן אלא מי שקנה חכמה ולא נהדרו בימיהם פני הזקנים והחכמים לרוב גאותם ונמצא שהם סבבו את מיתתם וה"ל כאלו הם בידם תלו את עצמם שאלמלא העון לא היה שום אומה ולשון יכול לכבשם ואחר שאמר קינה על השרים שכבר מתו בא לקונן על הבחורים אשר הם חיים עדנה וספר גודל חולשתם מרוב צרותם כי אפילו הבחורים שכחם רב ועצום לא נשאר בהם כח לעשות שום מלאכה שיש בה טורח אבל עדיין היו יכולים לסבול מלאכת הטחינה שהיא מלאכה קלה להיות יושב והשוט בידו להכות את הסוס המסבב הרחים כי אין בזה טורח כי בהיות האדם יושב ושוט לסוס בידו ובכל פעם שסובב הסוס ועובר עליו מכה בו פעם ושתים וסובב ולרוב חולשתם לא יכלו לסבול שום מלאכה כי אם מלאכת הטחינה שהיא קלה וז"א טחון נשאו אמנם הנערים שהם יותר קטנים מהבחורים אלו לא נשאר בהם כח להלוך בחוץ על רגליהם ואפילו ע"י משענת עץ שיקחו בידם וז"א ונערים בעץ כשלו כלומר אפי' במשענת של עץ בידם כשלו בהליכתם מרוב חולשתם שבהם אח"כ מצאתי בהר"מ אלמושנינו ז"ל כפירושי זה בפסוק בחורים טחון נשאו כמו שאביא לקמן לשונו:

א"נ אמר נפלה עטרת ראשינו ונחרב בית מקדשינו אבל אין לנו להתאונן על חרבן המקדש אלא על חטאות שחטאנו לפניו ית' והכעסנו אותו שהם היו סבה להחריבו ועל זה ראוי ודאי להתאונן על שהכעסנו את בוראינו וז"ש אוי נא לנו כי חטאנו שהיתה הסבה שנחרב:

ועדז"א דהע"ה כי אפר כלחם אכלתי כו' אשר הרצון בו כי אפר כשיעור הלחם אנלתיו והכונה שלא היה כן שהייתי מטבל הלח' במעט אפר אבל באפר היה כשיעור הלחם שאכלתי ולכן לא אמר בלחם בבי"ת ושקווי בבכי מסכתי יובן עם מ"ש ז"ל כל חמרא דלא דרי על חד תלת לאו חמרא הוא ואמר כי כשהייתי מוזג את היין שהייתי שותה בבכי הייתי מוסך אותו כלומר כי על חד של יין היו תלת מדמעות וז"א ושקוי בבכי מסכתי וזו בעצמה כונת מש"ה ותשקמו בדמעות שליש. ונתן טעם למה אפר כלחם אכלתי ושקווי כו' מפני זעמך כו' כלו' אין אני מיצר על צרתי בשביל צרתי אלא מפני כי מן הצרה משתמע שאתה בכעס עמדי ושהכעסתיך ועל זה אני בוכה ושקווי בבכי מסכתי מפני זעמך וקצפך אשר הקצפתי אותך אמנם על איכו' מפלתי וצרתי איני מצטער מפני כי נשאתני ותשליכני כלומר וכי נשיאותי ורוממותי שהי' לי עד עתה על כל שאר העמים מהיכן בא לי והלא בתחלה עבדים היינו לפרעה במצרים ואתה ברחמיך הרבים שנשאתני ורוממתני מכל הלשונות ואת' שנשאתני את' השלכתני והחזרתני לקדמותי וז"א כי נשאתני ותשליכני ולכן אין לי להתאונן על השלכתי שהשלכתני על כי ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבור' ואין לי להתאונן אלא על שהכעסתיך בחטאתי וגרמתי לך זעף וקצף וז"א מפני זעמך וקצפך כו' כדאמרן והנה כל זה מסכים עם מה שפי' במ"ש אוי נא לנו כי חטאנו:

א"נ אמר נשים בציון ענו כו'. ויובן למה בציון נקט נשים דמשמע בעולות ובערי יהודה נקט בתולו' ולכן אפשר כי בראשונ' כאשר עלו החיילו' להלחם בירושלים ובציון בעברם דרך ערי יהודה לא היו שוכבים ואונסים אלא הבתולות ולא הנשואות כי עדיין לא גברה ידם כ"כ לתפוש אפילו הנשואות ולא ידעו מה יולד יום אם יגברו אם לאו ולכן לא מלאם לבם לתפוש אלא הבתולות אשר אין בזה כ"כ קפידא כמו לשכב הנשים הנשואות אמנם כאשר כבר גברה ידם וכבשו גם את ציון ואת ירושלים אז גם לנשים הבעולות שובים שכבים וז"ש נשים בציון ענו:

והרב מורי זלה"ה כתב כי הנה בציון שהוא המקום היותר מובחר וקדוש אשר לנו לא נתרצו בטמאם את הבתולות אלא אפילו שאר הנשים הבעולות עינו ואמנם בשאר ערי יהודה נסתפקו בבתולות לבד ומה שעשו כך אם מפני שהיתה כונתם לפגום מקום הקדוש ואם מפני שחשק צד הטומאה להתגבר במקום קדושה יתירה והגביר בהם זוהמת יצרם שם יותר או תהיה הסבה מצד יתרון היופי עכ"ל:

ואפשר שגם המתרגם הוקשה לו זה למה בראשונה נקט נשים דמשמע אפילו בעולות ואח"כ נקט בתולות ותרגם דבב' מלחמות משתעי קרא וז"ל נשיא דהוו נסיבן לגבר בציון אתעניאו מן רומאי ובתולתא בקרוי יהודה מן כשדאי עכ"ל ובזה לא קשה מידי כי אפשר שהרומאי' לא היו מקפידים לשכב אפילו עם הנשים הבעולות וע"כ אפילו הנשים הבעולות בציון עינו אמנם הכשדים אפשר כי גם בדתם הוא נאסר להם לשכב את אשת איש ולכן לא תפשו כי אם לבתולות וז"א בתולות בערי יהודה:

וגם אם נראה קצת דוחק לפירוש המתרגם כי המלחמה הראשונה היתה מהכשדים והלא נ"נ שהחריב בית ראשון והרומאי' החריבו בית שני והל"ל על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון וקרא איפכא הוה ליה למינקט י"ל שאין זה דוחק כי לפי שגלות בית שני שאנו בו היה יותר רע ומר מהראשון אשר לא היה רק ע' שנה ע"כ בפתח דבריו התחיל לקונן על היותר חמור גם אם הוא מאוחר בזמן ומה גם כי כובד וגודל הדבר הרע אשר רצה לקונן עליו יותר רע היה לשכב עם הנשים הבעולות ולכן התחיל נשים בציון עינו: