לחם דמעה על איכה ה:יא

אמר נשים בציון ענו וכו'. אפשר שאלו הד' פסוקים הם חצי הפסוקים דברי המקו' והחצי האח' היא תשוב' שמשיב' רוח הקדש על דברי המקונן וז"ש נשים בציון ענו כלו' מאיכה היתה רעה כזאת שנשי' הנשואות לבעליהן באו האויבי' בציון וענו אותם ורוח הקדש משיבה ואומרת ובתולות בערי יהודה כלומר איכה היתה זאת בהם כי בהיותם עדיין ערי יהודה היו בני ישראל מענים את הבתולות וע"כ באה עליהם הצרה הזאת שאויבי' ענו נשיהם. חזר ואמר המקונן איכ' היתה זאת בעולם כי שרים שרי יהודה וישראל נתלו ביד העבדים הארורים האלה שהזכיר לעיל. ורוח הקדש משיבה והם למה פני זקנים שבהם לא נהדרו ועל כן גם האויבים אינם מהדרים פני השרים אלא תולים אותם על העץ כיון שהם עברו על והדרת פני זקן. חזר ואמר המקונן איכה הבחורים טחון נשאו שמו את בחורי ישראל במקום החמור אשר אחר הרחיים שסובב סובב הולך וטוחן החטים. ורוח הקדש משיבה ועל מה נערי בני ישראל בע"א כשלו ע"א של עץ ואבן וז"ש ונערים כעץ כשלו שעבדו ע"א ועל כן הבחרים מוליכין אותם לטחון. חזר ואמר המקונן איכה זקנים שהם החכמים והסנהדרין משער שבתו מלשון ונגשה יבמתו השערה אל הזקנים והוא על מקום מישב הדיינים. ורוח הקדש משיבה שבתו הזקנים כדי שישבתו הבחורים מנגינתם שהיו הבחורים עושים כל ימיהם כחגים לאכול ולשתות בנגינות שותי שכר ועל כן שבתו זקנים משער כדי שישבתו ג"כ הבחורים מנגינתם:

א"נ אמר כי בתחלת הגלות נשים נשואות לבעליהן בציון ענו אותם האויבי' ואח"כ אף כי לנשואות אינם מענים נשאר חוק זה להם כי הבתולה הנשא' תבעל להגמון תחלה וז"ש בתולו' בערי יהודה: