לחם דמעה על איכה ה:י

עורנו כתנור נכמרו כו'. יתפרש הפסוק זה עם הפ' הנ"ל בהמשך א' והכונה היא שענש ישראל גבורתם היתה לאין תכלית והיו בוטחים בה ואילולי הרעב לא היו יכולים לכבשם כל מלכי מזרח ומערב ומי הכניעם זלעפו' הרעב וז"ש בנפשנו נביא לחמנו כלומר בנפשנו ורצונינו היינו מביאים את לחמנו אפי' שהיה במקום סכנה כי אין לנו פחד מחרב כלל ואפי' היינו מוצאים הלחם במקום מסוכן ובפני חרב המדבר היינו לוקחים אותו משם בלתי פחד כלל וז"ש מפני חרב המדבר אבל מה נעשה שעורנו כתנור נכמרו וגומ' הרעב הכבד שאין מה להביא וזהו מפני זלעפות רעב עכ"ל: